גרוזיה- גאורגיה, היתה עבורי ארץ רחוקה, ערש הולדתו של סטאלין ודמויות מצחיקות דוברות רוסית עם מבטא מזרחי כבד בקולנוע הסובייטי.
כגודל חוסר הצפייה, כן גודל ההפתעה,
הטיול שהתנהל ספונטנית לחלוטין ( כמעט נחטפתי מהארץ…) העניק לי הצצה לעבר תרבות ונופים ויוצאי דופן,
הגאורגים, מזרחיים וחמים במזגם מצד שני הינם נוצרים ולא מוסלמים, דבר המשפיע עליהם מבחינה פוליטית ותרבותית,
קשרי שילטון וממשל רוסי של כ-200 שנה העניק את אותותיו הן במישור הארכיטקטוני והן במישור התרבותי.
העיר טביליסי מלאה בניגודים
ישן מול חדש,
נקיון מופתי מול הזנחה של חוסר בטיחות נוסח בני ברק:)
נצא לסיור ארכיטקטוני קצר בטביליסי:
(אין צורך לחזור חגורות, אין אכיפה בכבישי העיר)
דווקא ב"מוזנחות" של העיר מצאתי יופי, עניין ופשטות שונה מערי אירופה המותאמות יותר מידי לתיירים, הנה יער שמהווה חלק מהעיר עצמה
מבצר עתיק המזכיר טירות ימי בינמיות אירופאית או לחילופין את חומת טבריה..כשחלקו בין מאות שנים ואף יותר,
הפריחה מדהימה, וורדים במגוון צבעים הצומחים לגובה ומעניקים תחושה סיפורית…
המפרסות המזוהות עם העיר העתיקה
שילוב בין תרבות המזרח: הישיבה בחוץ לעת ערב עם האורחים לשתיית התה, לבין המרפסות האירופאית, או אמריקאיות, שהיו במפתיע מקור ההשראה למרפסות טביליסי.
מחוץ לעיר- מצודות בנות כ2000 שנה! חוסר הבטיחות והשימור הנכון מסוכן למטיילים אך מעניק תחושה אוטנטית לא "מקולקלת" בניקיון וניחוח תיירותי
אחת הנקודות הסובייטיות שמצאתי היה בניין הזהה בסגנונו בכל ברית המועצות ואף מדינות הגוש כגון פולין והונגריה, בנינים אלו ממלאים את שכונות הספר,
אחד המאפיינים זה צבעם האפרורי להוציא מעקה מרפסת צבעוני, מרפסת המקיפה את הדירות מכל צדדיה,
כך שלמשפחה אחת יכולות להיות שלוש ואף ארבעה מרפסות.
איור בסגנון סובייטי על צדו של בניין-
גשר אבן זה שארית סובייטית מרשימה, הזיהוי קל- המוטיב של המגל והכוכב המתומן מככב בעיצוב,
גשר סובייטית נמוכה בצמוד לגשר השלום העכשווי ברקע
לא יכולתי שלא להצטלם עם אלכסנדר פושקין, סבתי [כמורה בדימוס לספרות רוסית] כמובן טוענת שאין בי שמץ של תרבות אם אני לא יכולה לדקלם משיריו,
לפחות שלחתי לה דרישת שלום ממנו…
מדינות רבות מהגוש המזרחי הרסו בשנות ה90 בזעם רב כל זכר לארכיטקטורה ותרבות רוסית ובכל הפסידו גם חלק מהסיפור ההיסטורי של ארצם שלהם.
כאן העצלות הגאורגית באה לטובתם ובזכותה טביליסי העיר האקלקטית בעלת החיבוריים ההזויים ביותר.
כמו גינת שעשועים זו שבמרכזה ניצב פסל סובייטי מונומנטלי.
ואם פסל זה נראה מוכר לכם, הצדק איתכם, בישראל של שנות ה50 הפסלים היו בוגרי בתי ספר רוסיים לפיסול ואמנות , כגון נתן רפפורט בקיבוץ יד מרדכי ועוד והסגנון מונומנטלי-סוציאליסטי זה היה הרווח ביותר..
במרחק הליכה של כמה דקות מהארכיטקטורה הסובייטית ניתן למצוא ליד חצרות בנות 200 שנה,
גיגית רחצה מפלדה מתקופה טרום המהפכה התעשייתית, בורות מים..
סמטאות עתיקות.. כאילו הזמן עצר מלכת…
השער לחצרות עשוי מתכת עבודת יד,
סגנון האר נובו שולט על החלק ה"חדש" של העיר העתיקה, אזור זה פיתחו אדריכלים רוסיים בין השנים 1890-1900 כשהסגנון האפנתי\הרווח היה האר נובו.
ניתן להבחין אפילו בסורגים מסוגננים מאותה התקופה.
אמני רחוב עכשוויים מעטרים צידי מבנים ושערים באיורי רחוב וגרפיטי,
חלקם על גבול ונדליזם וחלקם יצירות אמנות של ממש
המדריך הישראלי (המומלץ בחום) אריאל בארי, על יד איור של אמן מקומי, בכל מרכז העיר ניתן לזהות את איוריו על פי החתול השחור כמוטיב שחוזר על עצמו.
מזהים את החתול בכל פינות העיר-
בשכונות מרוחקות יותר הגרפיטי מגיע רק כוונדליזם המלווה בריח אלכוהולי חזק.
נסיים בנקודה יהודית-
בית הכנסת מתחילת המאה ה20. בנוי לבנים אדומות אומברה כמקובל בתקופה.
1906 הקהילה היהודית מקבלת שטח מצומם ביותר במרכז העיר לבניית בית כנסת מרכזי,
לכן הוא נבנה בשתי קומות.
עזרת הנשים לעומת זאת נמצאת בקומת קרקע במקביל לעזרת הגברים.
ובקומה השנייה יש בית כנסת שני עבור מניינים נוספים שהיו רבים עד לשנות ה90, אז עלו רוב יהודי טביליסי לישראל.
פנים בית הכנסת מעוטר בעיטורים מרשימים ומושקעים
מיד לאחר ה7 באוקטובר כוסתה המנורה בכניסה לבית הכנסת בתצלומיהם של חיילים ונרצחות יהודיים הי"ד ממצוא גרוזיני.
העם הגרוזיני בא בהמוניו להביע הזדהות עם ישראל.
במסמך הזוי ונדיר זה ניתן לראות תפילה מתוך סידור מהתקופה הסובייטית, בה מתפללים לשלום מדינת ס.ס.ס.ר הלא הינה מדינת ברית המועצות האדירה:)
דינה דמלכותא….
לסיום-
הגיוון הרב והמדהים בארכיטקטורה של טביליסי הנובע בין השאר מחילופי שלטונות רבים, הוא ההופך אותה לאחת הערים הססגוניות, מרתקות ואקלקטיות.
ובפוסט הבא על האמנות בטביליסי…
נ.ב:
למתארגנים 10 איש או יותר, אשמח להוציא סיור אמנות ותרבות מודרך ומאורגן.
4 תגובות
מכניס ישר לחיים שפירא…
נראה לי שהגיוון והמיקס ההזוי הזה, הוא לא רק תוצאה של חילופי שלטון חוזרים,
אלא בעיקר כי היא יושבת המון שנים בצומת תרבותית וגאוגרפית
על הגבול בין המזרח למערב (כמו שכתבת), על הגבול בין הפרמיטיבי ל"מתורבת", בין הקר לחם,
בין הערבי / פרסי / קווקזי לבין הרוסי והארופאי…
מיקס שעושה קצת חם בלב, כל פעם שנתקלים בתאורים על המקום הזה בזמן ברית המועצות…
איזו אוירה.. תודה!
תודה רונית,
מחשבה מעניינת לגבי המיקום הגאוגרפי,
האם רק גבול גאוגרפי יכול להשפיע?
לגבי חיים שפירא, כמדומני הוא היה יותר באזור אוזבקיסטאן..
נראה לי שהוא היה בקזחסטן
אבל הוייב מזכיר מאוד
כן הוא היה גם בקזחסטן אינה גרוזיה:) הינה מדינה מוסלמית.
בעלת תרבות שונה לחלוטין.
השווי היחיד הוא ששתיהם היו חלק מברית המועצות.