אחת האקסיומות שהתחדשו לי במהלך לימודי "זיכרון והיסטוריה" היא ש:

בכל מקום בו מוענק צל"ש יש מחדל שמושתק.

יש לנו 501 גיבורי-ישראל חדשים! 

והם –

גיבורים,

יפים,

חכמים,

צדיקים,

מסורים…

(המחדל בוודאי לא שלהם אלא של כל מיני קודקודים תלושי מציאות…)

הגיבורים שלנו- הם בני עשרים, אך משאירים לנו צוואות מלאות עומק ורוחב מחשבה משל היו הוגי דעות, 

הם חזרו מחו"ל באמצע טיול, רק כי רצו לתרום, (נריה בן ישראל)

התנדבו למרות מספר הילדים הגבוה, למרות הגיל, למרות הבעיה הרפואית, (שאול בן צבי) 

חשבנו שהם סתם ילדים, "נוער של היום", מפונק, ללא יכולת של דחיית סיפוקים ואנוכי.

והאמת המדהימה שהתגלתה במלחמה המרה הזו- גילתה את ההיפך הגמור. 

העם שלנו – מואר!  

לפני ה7.10  שוחחתי עם אמנית ישראלית מפורסמת אודות "עליונות של הגזע היהודי" לטענתה, כמובן, אין שום מקום ל"עליונות" או קונספירציה אודות חוכמת או מיוחדות-יתר של העם היהודי. 

כדוברת רוסית, יצא לי לצפות בחומרים אודות מלחמת רוסיה-אוקראינה, 

מעבר לאיכות החיילים, אופן השיחה הירוד שלהם עם משפחותיהם, ובינם לבין עצמם.

מה שתפס אותי זו ההשוואה לעם שלנו, העזרה ההדדית הבלתי נתפסת, למפונים צפון ודרום, ניצולי הקיבוצים, חיילים ונשות מגויסים, השתתפות בהלוויות וניחום אבלים גם אצל זרים, כי אנו הרי משפחה אחת גדולה! 

באוקראינה, כשתושבי המזרח ברחו בהמוניהם למערב אוקראינה, [ שם המצב שקט הרבה יותר ] 

לא רק שאחיהם לאומה לא אירחו אותם בחינם, אלא מחירי שכירות הדירות הוקפץ פי 5!!! 

אז מי שרוצה להמשיך ולהשוות בין ישראל עמים, בין אדם, לחי, לצומח ולדומם (!)

מוזמן להשאר בקונספציה שלו.

ואנו נמשיך לפקוח עיניים ולראות את גדולתה של האישה מעוררת ההשראה – איריס חיים, אימו של יותם חיים שנהרג בשוגג מירי צה"ל לאחר 70 ימי שבי על דבריה מלאי האמונה.

להקשיב לאלמנתו של אלישע לוינשטרן, לאימו של ליאור סיוון, שבמקרה נכחתי בשבעה. היא לא ביכתה רק את בנה הנדיר שנהרג, אלא את תרומתו לעולם שנגדעה באמצע, ואת הרצון שהמוות לא יהיה לשווה, ויתרום לעם מבחינה ביטחונית. 

תגובותיהם של רוב ההורים השכולים, מלאי תעצומות, אחדות ואמונה.

אשרי העם שככה לו.

קרדיט: שרה ליפשיץ |  sl0548419020@gmail.com‏ | אין קשר משפחתי…

בתפילה לשובם של חטופינו ובשמירה על  חיילינו.

וגאולה שלימה במהרה ממש!