תערוכה יוצאת דופן ונדירה,

של הרשם והמרצה לרישום- נתנאל בזובוז, (שאת ספריו המעולים זכיתי לקבל כמתנת יום הולדת) התערוכה הוצגה בגלריית של שערי צדק הישן.

(בית הכנסת לשעבר, ניתן להתרשם מהתקרה המעוטרת.. ולא בכדי..) 

התערוכה- 

בעלת ניגודים מרתקים ומורכבות המאפיינת את חיינו כ:

יהודים | אמנים | אמוניים | בשנת 2024…

כל אוביקט ביצירתו של בזובוב – הינו טעון

טעון באסוציאציות,

תרבותיות,

חברתיות

רוחניות.

חפציו של בזובוב טעונים בקדושה, 

קדושה בלתי מוכרת, עתידנית, 

מנותקת מהיומיום המוכר לנו,

עבודותיו מכריחות אותנו לצאת מאזור הנוחות, מהמוכר והנעים לעין,

ולהתעמת עם אובייקטים סוריאליסטיים הלקוחים מכוכבי לכת ועולמות ממקבילים,

מדע בדיוני,

סגנון הציור,

ה"ואניטאס",

פלטת הצבעים,

והחתימות אמן המושקעות מחזירות אותנו לתקופת הרנסנס,

ואולי יש כאן רמז לרנסנס עכשווי?

 בו קודש וחול משמש בעירבוביה, 

בו חפצי קדושה מונחים לפנינו בשפה אחרת, 

תערוכה יוצאת דופן הן בפן הרעיוני והן בפן האסתטי שלה. 

ובתערוכה עצמה פגשתי את מדריך התערוכה,

דיבר בהתרגשות עזה על רוח  ורוחניות, 

מה שהוביל אותי לחשוב עליו כבחור דתי.

– "לא". 

הוא ענה.

אבל מתחבר.

אולי זו הגדלות של בזובוב? לחבר בין עולמות. 

אולי זו התשובה לאילו החושבים כי אמנות ניתנה רק לאזרחי עיר מסוימת, צד פוליטי מסוים, ונושאי יצירה מסוימים בלבד.. 

לי אישית, תערוכה זו היתה לנבואת נחמה. 

יש אלטרנטיבה! 

 יש תאריך לרנסנס אמוני –  2020.

עוד ילמדו על זה בהיסטוריה.