אין- סוף דפי שלכת
כתבו עליך סתיו.
ויש בכך הצדק,
הן- נפגשנו רק עכשיו.
כבר שנה
לא ראיתיך, סתיו.
מכסה ארץ
במרבד זהב.
לוקח אותי מכאן הרחק,
צובע בגוון קודר
את האופק.
סתיו הוא שמים.
הבוכיים תחת רגלינו.
בשלוליות-
משתקפות ציפורים-
הנודדות לארצנו.
סתיו הוא הרוח.
שוב היא משתוללת
בלא מנוחה,
האם אספיק לעוף בעקבותיה.
האם עד אור הבוקר אמצא
את התשובה?
(תרגום חופשי מרוסית, להקת д.д.т )
עכשיו,
כשאני גומעת את הטיילת בצעד מהיר אני באמת יכולה להאמין למילות שיר הנפלא שלפי הקצב שלו אני צועדת.
הנה הגיע העונה היפה, הנוסטלגית והכי צבעונית בשנה!
את כל עושר האושר הזה אספתי בהליכה אלעדית לילית אחת.
בזמן תקופת ההתנתקות נשאלתי על בסיס יומיומי- מדוע אני מפגינה נגד ההתנתקות.
אני? לא הפגנתי נגד (למרות שהייתי כמובן נגד..) פשוט הצבעתי בעד הסתיו.
בסתיו ההוא לבשתי כתום.
אבל לכי תסבירי.
תסביך הסתיו שלי החל מאז שלמדתי לדדות על מדרכות ריגה הכתומות, העלים אמנם הקשו עלי את ההליכה אבל אהבתי אותם מכל.
הבחירות שלנו כאנשים בוגרים, כאמנים או מעצבים מושתתים היטב על התת מודע שלנו שאת חלקו החשוב ממלאת הילדות.
דוגמאות?
באחת מדירות הרבות בהן התגוררנו, הדבקתי דבק נייר בצורה מרובעת על גבי הקיר, את הריבוע חילקתי לריבועים קטנים יותר.
על צלחת חד פעמית העמסתי מגוון צבעי אקריליק ולאחר שעה הסלון שלי נראה ממש אחרת.
הגוונים?
כמובן גווני הסתיו- כתום, אדום, צהוב, חום וברונזה.
אני לא חומדת את כל הסתיו לעצמי ובהחלט מחלקת אותו גם לאחרים.
על גבי נייר אקוורל איירתי עלי שלכת ופרחי סתיו, אותם סרקתי, ניקיתי בפוטושופ וייצרתי פטערן סתווי בכמה ווריאציות.
מה נותר? רק להדפיס על המוצר הרצוי להביא למי שאתה מוקיר ומי שמוקיר את הסתיו.
שלכת- זו חגיגה למורות לאמנות- צאנה עם התלמידים החוצה, אסופנה עלים וגלנה לתלמידות את הסוד כיצד ניתן לייבש אותם בתוך ספרי הלימוד של שנה שעברה, ואחר כך תוכלו ליצור מהם:
תמונות,
יצירות,
פלייסמנטים.
ומה לא?
איילה היא אמנית רחבת אופקים מאפשרת לתלמידותיה ללמו דרך שיעורי אמנות אודות העולם הסובב אותן במגוון רחב של טכניקות, למידה מעמיקה, העשרה תחומי עניין רבים כגון טבע, ספרות ואף פרשיות השבוע.
את השיעור הראשון בעונת השלכת מקדישה איילה לסיור לימודי, התלמידות מתבוננות בהנחיית המורה בעצים סביבן, במבנה שלהם, מתבוננות בעלים שעדיין לא מחזיקים מעמד על העץ ואוספות את אלו שנשרו, בכיתה הן עובדות סדנא לייבוש עלים ובמספר שיעורי אמנות לאחר מכן הן עסוקות ביצירות שונות עם עלי השלכת.
עונת הסתיו ידועה כבסיס להשראה עבור אמנים רבים בעולם כולו, לעיר סיגולדה שבלטביה עולים לרגל ציירים מכל המדינה בחודש הסתיו, הרחובות מתמלאים באמנים ותיקים לצד תלמידי בתי ספר לאמנות שיושבים ורושמים את כל היופי הזה.
מוסקבה בירת רוסיה מחליפה בעונת השלכת לא רק את מראיה אלא אף את שמה הרשמי ובפי העם נקראת מוסקבה של הזהב.
ונסיים עם האמן הישראלי הידוע (מציורי הכבשים דווקא )
מנשה קדישמן (1932- 2015) קדישמן לוקח את אוושת עלי השלכת כמה (עשרות אלפי ) צעדים קדימה.
בעבודת המיצב "שלכת" הממוקמת שלא במקרה במוזיאון היהודי בברלין- ב1997
העבודה בנויה מפרצופים שטוחים וקטנים מחומר מתכתי, מחצית מגודל טבעי של פני אדם לערך; פיותיהם של הפרצופים פעורים בזעקה אילמת.
כל אלפי פרצופי מתכת אלו ממלאים משטח של מסדרון רחב בחלל מוזיאלי ואין למבקר שום אפשרות אחרת. בכדי לחצות את המסדרון עליו לדרוך לאורך כל הדרך על פרצופים אלו.
הדרך שבה הם מוצגים הופכת את הצופה לפעיל, כיוון שהוא חייב לדרוך עליהם. בניגוד לתחושה הרכה והשקטה של עלי שלכת, עלי השלכת הללו משמיעים חריקה חזקה – צרחות הכאב של המתים כשדורכים עליהם – ומקשים על הצופה את ההתקדמות.
ועם הצבת המיצג במוזיאון היהודי בברלין כתב האמן:
כבר מעומק המבוך מרובה המפלסים, הנחתכים בחתכי גובה אלכסוניים, נשמע רעש הברזל החורק מתחת לרגליים. בסוף, ב"סימטה ללא מוצא", מוצאים המבקרים את עצמם בתחתית התהום, ולפניהם אלפי פרצופי הברזל של מנשה קדישמן. האנשים רומסים אותם ברגליהם, כבקבר אחים המוני…
כותרת היצירה, "שלכת", מתייחסת לתפזורת חסרת סדר הנראית כמו מצע מקרי של עלי שלכת הנופלים ונערמים על הקרקע.
השם "שלכת" מביע גם את התקווה לפריחה מחודשת ולאביב שיבוא לאחר החורף המתמשך.
נצלו עונה קצרה וקסומה זו להשראה לאמנות ולמילוי כוחות נפש מחודשים.
תצלום ראשי: עלי שלכת, אלעד
12 תגובות
השיר נהדר.
תודה צביה.
סתיו זו האהבה שלי.
בתפילה לסתיו רגוע עם בשורות טובות!
מרים
תענוג לקרוא אותך. את כותבת נפלא,
מעשירה בידע, ונותנת השראה.
ב"ה
איזו תחושה טובה את מביאה עם השלכת.
לעומת זאת, המיצב עם הפרצופים מזעזע ממש! נוראי בעיני שיש צורך לדרוך על פרצופים כדי לעבור באמצע מוזיאון שאמור להעביר את התחושה שבסופו של דבר "עוד אבינו חי" ולא לתת מקום להיות אסקופה נדרסת…
מרים,
מחילה,,,,,,לא התכוונתי, את אפילו הרבה יותר משודגת ממני,פטיפון,טלפון חוגה……….זה לבד יכול להיות מיצב,
בכ"ז עדיין לא יודעת, איך להעביר לך שיקופיות, אולי להדפיס אותן ולסרוק?
ד.א. – כשהייתי בלפלנד, המדריך הפיני, הראה לנו את הכיוון שממנו נוכל לראות את מבואותיה של לנינגרד,
כלומר שכל, האזור הצפוני שנקרא לפלנד, הוא בעצם על כל המדינות הצפוניות,רוסיה,פינלנד,ושבדיה, כך שלא
סתם ראינו את אותו הסתיו הצבעוני,המדובר.
שנזכה תמיד לשטוף את העינים עם יופי הבריאה.
ה"עלבון" היה בהומור , פשוט אני שייכת ממש לדור הקודם.
ועברית למדנו במפגשים חצי מחתרתיים דרך שקופיות.
יש היום מקומות שממירים וסורקים שקופיות לתצלומים דיגיטליים.
או שנגיע אליך ל"ערב שקופיות" כפי שהיו עושים פעם…
אכן פינלנד ולנינגרד(סנט פטרבורג) ממש שכנות. גם ריגה יחסית צפונית
ויש קשר בנראות הטבע וממילא גם בסגנון תרבותי\עיצובי בין ארצות אלו.
החיבור שלך לסתיו, לעלי השלכת למעבר שבו, ממש מעורר השראה, אם כל היופי שאת מראה לנו בצילום העלים, הייתי
מעדיפה לראות אותם ברחוב עם כל האי סדר שבהם, ועוד מוסיפה סרטון של צעדיך, עליהם כשהרוח השורקת ברקע.
לפני הרבה שנים טיילתי בארצות הצפון,פינלנד, שבדיה ונורבגיה, כאשר הייתי בפינלנד, לכתחילה נסעתי ללפלנד בצפון,
ואז ראיתי את שלל צבעי הסתיו, שמתחילי בגוונים של בורדו,אדום חזק,אדמדם,כתום,צהוב והברונזה שאת כותבת עליו,
המקומיים קוראים לתקופה הזו בשם"רוז'קה" שכנראה נגזרת מהמילה "רוז", תקופה זו נמשכת כ – 3 שבועות, ואוי לו למי
שהפסיד אותה, אחרי זה חזרתי להלסינקי, ואז אותו מראה התחיל שם, כך שאלה שליוו אותי אמרו שזכיתי לראות את ה"רוז'קה"
פעמיים, יש לי תמונות מזה, מדהימות, אך צילמתי אותן בשיקופיות, אם בכלל את יודעת מה זה, כי היום ברור שלא מצלמים
כך, אין לי מושג איך אני יכולה להעביר לך אותן.
המיצב של קדישמן עוצמתי ביותר, עם כל הסתירה כבייכול לעלי השלכת הרכים, שמשאירים את התקוה של התחיה שתבוא אחריהם, זוהי היא העוצמה שיצירתו משדרת,זוהי דרכו, לזעזע והוא מצליח.
1. סיפור כמו שלך עוד לא שמעתי!
תודה רבה נחמה על השיתוף המרתק! בכל שנה אחרי החגים יש לי חלום קטן לנסוע ללטביה לתקופת השלכת.
2. מעניין שקדישמן עבד עם חומרים ונושאים מנוגדים כל כך.
מצד אחד הכבשים מצד שני עבודות מתכת וחלודה..
3. בוודאי שאני יודעת מה הן שקופיות בעזרתן למדנו עברית במחתרת.
בתור אחת שיש לה פטיפון מכונת תפירה זינגר, טלפון חוגה והילדים עדיין שומעים קלטות שאלה כזו היא כמעט עלבון…
שלום לך
נהנתי מאד מהתמונה של העלי שלכת כאן.. (כנראה מה שצילמת באלעד..) מהמם!!!
לגבי השיר – המילים יפות מאדף לדעתי המנגינה הורסת… לא מתחבר לי בכלל עם האוויר והאווירה (אבל לא את הלחנת, אז מה אני רוצה ממך?!?)
בכל אופן, יש לי שאלה – איך מייבשים פרח?
ניסיתי לשים עלי כותרת בספר, והלך לי הספר.. הכל עלה עובש!!
אשמח לפירוט מדוייק באיזה שלב שמים את העלה בספר? לכמה זמן?!
תודה,לאה.
אכן התצלום מעלי שלכת אלעדיים.
מסכימה אתך שהמנגינה קצת פרימיטיבית, אך בואי נבין את המכלול: היא נכתבה בתחילת שנות ה90, רגע לפני קריסת הקומוניזם.
מוזיקת רוק הייתה כמעט לא ליגאלית בברית המועצות ועדיין בחיתוליה, ואכן היה דגש יותר על תוכן המילים ועל הרגש של המנגינה, לא על ריבוי אקורדים.
ליהפך, הייתה בפרימיטיביות הזו אמירה, נגד הממסד, נגד השלטון הסובייטי.
לו היית מבינה רוסית זה היה מתחבר לך יותר.
עלים מייבשים אכן בתוך ספר עבה (לא ספר קודש) יש להניח דפי צילום לבנים בספר ובניהם להניח את העלים.
לפחות שבועיים.
אני משתמשת לייבוש עלים באיזו אנציקלופדיה ישנה שמצאתי ברחוב, מקסימום אם הספר ייהרס שיהי ספר זה.
לפעמים אני לוקחת לידי איזה ספר ישן ונושרים ממני עלי שלכת מיובשים מלפני שנים..
תצליחי!
יש גם סתו אידיאני, שונה לגמרי מתאורי הסתו המוסקבאי.
מעניין שאצלך גם הסתו הוא רענן ולא דכאוני כמו במרבית היצירות האומנותיות, המובילות את העלים אל מותם בחורף.
אבל בסוף גמרת בתיאור זוועה של יצירת קדישמן.
עדיין נראה לי שהכיף המתפצפץ מעלי השלכת של ילדותי מרחוב סורוצקין לא יצליח להכניס אותי לדיכאון חורף.
סתיו אינדיאני? אשמח לשמוע אודותיו.