בית ספר לחשיבה יצירתית
ריגה ספטמבר 2016.
עם מפת נייר מסומנת והדרכה טלפונית של אירה אני מגיעה סופסוף לרחוב מאורי. נעצרת הלומת רעם!
אני מזהה את הרחוב! לא יאומן. פעם אחרונה שראיתי אותו לפני כ30 שנה הייתי כבת 5 עברנו כאן בטרמוואי ואבא הצביע על בית החרושת לשוקולד "לאימה"
– זאת פאבריקה לשוקולד, אמר. כאן מייצרים את הקארובקי (סוכריית פרה), ודובוני השוקולד שאת כל כך אוהבת.
– "לא יתכן", טענתי, "כאן זו לא אפריקה, אפריקה היא אמורה להיות הרבה יותר רחוקה ועם דקלים ומדבריות."
– זאת פאבריקה לא אפריקה, נכון הצליל קצת דומה אך אין שום קשר.
כל השיח הזה עלה לי כעת כשעמדתי מול אותה פאבריקה אהובה.
לטעום שוב סוכריית קארובקה לא יכולתי, אז נשמתי עמוק, עמוק את ריח הקקאו המשכר והמשכתי שמאלה.
את איבונה זיהיתי מיד. נמרצת, יפה וחמה בדיוק כפי שדמיינתי אותה, חיוכה השובב הופיע מחביא היטב את גילה (לא אגלה את גילה, רק שהייתה מילדות הפרחים המובילות בלטביה בשנות המרד)
התחבקנו כשתי חברת קרובות ולמרות שנפגשנו לראשונה בחיים הרגשתי שאני מכירה אותה היטב.
המשכנו עוד כמה מטרים כשלפנינו התגלה בניין אירופאי סטנדרטי אך במקום חלון ראווה לחנות או מסעדה החלון היה שקוף ומתוכו נגלו לעיני ילדים וילדות בגילאים שונים: יושבים, עומדים, גוחנים על הרצפה כל אחד עסוק עמוק בתוך עבודתו ולא מתעניין באורחת המוזרה (אני) שנחתה עליהם פתאום.
איבונה החליפה מספר מילים בלתי מובנות לי בשפת ארץ מולדתי עם מנהלת המקום- אילזה.
אילזה אישה לטבית נעימת סבר כבת 40. אני מתקשרת איתה יותר ממצוין.
שתינו עם רוסית עילגת היא מוסיפה מילים בלטבית אני מנסה לחפש מילים שחסרות לי במקום להשתמש בתחלופת עברית (איך מתרגמים את המילה "דווקא" לרוסית, למען השם).
לסיכום אני גאה בעצמי כי הרוסית שלי טובה בהרבה משל אילזה.
בבית הספר לאמנות אוירה רגועה, אולי יותר מידי, הקירות כמעט ריקים על אדני החלון הרחבים מונחות עבודות שעדיין באמצע תהליך, על החלונות ויטראז' עדין מעשה ידי הילדים.
אילזה קוראת לילדים ושואלת אותם על עבודתם: כאן נגלה לעייני עולם שלם של דימויים מופשטים, של ילדים צעירים שלא פוחדים לעבוד מהלב.
לא מצאתי כאן לא פייטים, לא מגזרות עץ או סול תוצרת סין, וכמעט אין נייר צבעוני.
הילדים סיפרו על פחד, על הפשטה, על חלומות רעים וכיצד ניתן להלחם נגדם ועל מכתבים לחייל שלא הכירו.
אילזה מתעקשת שלא מלמדת כלום, הכל מהם.
איך זה יכול להיות? אני מקשה, כל הילדים בריגה בעלי אינטליגנציה כל כך גבוהה?
לבסוף נשברת ומספרת כי "רק" נותנת להם נושא\ סרט קצר\ או מראה אלבום אמנות של אמן כל שהוא.
נותנת השראה מצוינת.
התוצאות בהתאם.
הייתי כל כך רוצה להעתיק ולו מקצת היופי הזה לילדים שלנו למסגרת הנקראת ללא עול בכפה "שיעור אמנות" כשהאמנות רחוקה ממנה כמרחק תל אביב לריגה.
איבונה רואה שאני מעלעלת בספרונים תוצרי תלמידי המקום.
מתעניינת מה נראה לי מיוחד ביותר.
חוברת מדהימה ביופייה בשם "ריגס מודס"
נערה תלמידת המקום סרקה גלויות עתיקות של ריגה ואיירה דמויות לבושות במיטב האופנה המקומית של סוף המאה ה19.
6 אירו ,היא קונה לי מתנה.
מודה למנהלת המקום על סיור מעורר השראה.
בחוץ איבונה ואני ממשיכות לפטפט, היא בוחרת את לוח שנה שאיירתי כמתנה לעצמה (בחרה בדיוק את מה שחשבתי שתבחר) ורצה לעבודתה כמעצבת גרפית.
אני בטוחה שנפגש שוב.
ובינתיים משאירה את מפת העיר עמוק בתיק ומרשה לעצמי ללכת לכמה שעות לאיבוד ברחובות ריגה.
2 תגובות
מרים,
את פשוט מופלאה.
בכל מובן.
איזו כתיבה מרתקת,,,
כל כך שקעתי בקריאה, עד שנמחקו הדאגה והמתח .
תודה. תודה.
תודה צביה.
שמחתי שיכולתי לתרום שעת איכות…