"ואן גוך" הוא מושג יומיומי אצלנו בבית בהתחשב שמשקפי השמש, הארנק והפלאפון מונחים אחר כבוד בתיק של ואן גוך, שניקנה עבורי בהרמנטאז' [ארמונות החורף של הצארים בסנט פטרבורג ] תודה אחותי הגדולה, מתנה נהדרת.

הילדים כבר אמרו מה שאמרו על ציוריו, שהם עקומים, מוזרים וצבעוניים מידי.

אחרי ששמעו על אוזנו הכרותה מיאנו לשמוע אודותיו בכלל, אלא אם כן הכסף לארטיק נמצא בתיק של ואן גוך.

כששמעו שאני הולכת עם סבתי לתערוכה של ואן גוך. כולם התעניינו. התפעלו ורצו להצטרף.

אבל המחיר הכריע – אלך בתור נציגת המשפחה.

הרצליה פיתוח. מרינה ומרכז קניות יפהפה.

חום ולחות בלתי נסבלים.

תור של עשרות מטרים.

• אוי, נורא, סבתא זה לא מזכיר לך את התורים בברית המועצות?"
• מה ההשוואה בכלל, מבטלת סבתי את התלונה, שם זה היה תור ללחם כאן זה תור לרוח. אם כאן בארץ היו תורות ללחם אזי היינו צריכים לדאוג..

בת דודתי בפרץ של אומץ לב מתאמת את כניסתה של סבתי ללא תור. האנשים זועמים והאמת ליבי איתם.

גם לסבתי לא נעים היא מוציאה את כרטיס "ניצול השואה" המקנה כניסה ללא תור לכל מקום שהוא (!)  אבל זה לא מרגיע אנשים שנמסים בחום כבר כמה שעות.

נכנסו לאוהל.

חם. מחניק. לא מרגיש לי הולנד בכלל.

חשוך מאוד מה שדורש ממני זהירות משנה בהליכה עם סבתי.

קירות מצופים כיתוב.

השפה השנייה בתערוכה היא-

בטוח שלא ניחשתם!

עברית.

ואילו הראשונה – רוסית.

מפתיע. וגם לא.

יצירה ראשונה- כד תלת מימדי עליו מוקרנות זו אחר זו כל יצירות הפרחים של ואן גוך- נחמד.

אולם ענק עם הקרנות של יצירותיו- חוויה דיגיטלית, כתמי צבע שוטפים את כל התודעה שלך, שילוב של צלילים ומראות, טשטוש מוחלט בין תלת ודו מימד. ההקרנה מתבצעת על גבי 4 קירות ענק והרצפה בו זמנית.

אין ספור של מסדרונות של סאן רמי, עשרות דיוקנאות מתחלפים זה בזה וגשם של פרחים.

הצמחיה, העמודים והקשתות- הכל אשליה מוקרנת.

האווירה הכללית, מסתורית ואפילה כמעט כמו חייו.

לאחריו מסדרון מצופה טפט עם רפרודוקציות של יצירותיו.

קטן מידי, אחיד מידי וצפוף מידי.

מעבר לאוהל שני, פינת יצירה- רפרודוקציות קלילות בשחור לבן דפי צביעה לילדים, הגימיק סריקה בגמר היצירה העבודות הסרוקות  על גבי מסך ענק, נחמד.

הורים לילדים קטנים טענו כי זו היתה חוויה טובה.

רגע לפני שאני מתאכזבת סופית יש תור מוזר למתחם עם כסאות בר גבוהים.

הכיסאות גבוהים מידי עבור סבתי היא מקבלת כיסא פלסטיק נמוך, אני יושבת על גבי הגבוה,

ושתינו צוללות לתוך כפר הולנדי ישן, עולות במדרגות האכסניה שהייתה לתחנתו האחרונה של האמן,  פוסעות בתוך יער עבות פורח, מציצות לתוך בתי אבן זערוריים, ומביטות לעבר שמים זרועי כוכבים בגרסת ואן גוך.

אולי למי שמכיר סרטי מציאות רבודה לא היה מתרגש כמונו, אבל אני? מבטיחה לכם, אפילו הרחתי את היער.

איך סבתא שלי אמרה, "אם הייתי חיה בנוף כזה בוודאי הייתי נהיית אמנית כמוהו.."

אמנם לא ראינו יצירות שמן, לא התבוננתי במשיכות מכחול, אבל סיירנו בין תחנות חייו, הצצנו לחדר השינה הצנוע, והוצפנו בדימויים מתוך יצירותיו.

אם אתם צרכני אמנות מקצועיים, מתרגשים ממשיכת מכחול בת מאות שנים, רוצים לעיין במקור- ככל הנראה תערוכה זו לא בשבילכם.

אך – חובבי אמנות, הורים לילדים הרוצים להקנות את החוויה בשפה הקרובה לילד, ואפילו אם אתם רחוקים מעולם האמנות אך מחפשים חוויה אחרת. התערוכה מומלצת בהחלט!

ויש גם חנות עם הדפסים של היצירות על כל מוצר אפשרי..

(יש כרטיסים מוזלים דרך ארגון המורים, כרטיס אשראי מקס, אמריקן אקספרס ועוד)

התערוכה עוברת בימים אלו מהרצליה לחולון, מרווח יותר והחניה חינם. אז אם אתם רוצים לחוות את ואך ללא ריח של צבעי השמן רוצו לראות- https://www.vangogharena.co.il/ 

אל תשכחו לחזור לכתוב כאן את החוויה שלכם. 

נ.ב:

1. רשומה זו נוצרה לפני סגר החגים הגדול, לכאורה הפתיחה בחולון נדחתה ל18.10, כדאי לבדוק לאור השגרה הלא שגרתית בא אנו חיים.

2. מתנצלת על איכות ירודה של התצלומים, צולם בחושך כמעט מוחלט..