אוכל, ג'אנק פוד וחפצים

אוספים ומסה של אובייקטים, החולשה שלי מאז ומתמיד,

את יצירותיו של האמן הצרפתי פרננד ארמן ניתן לפגוש בצמתים מרכזיים וחשובים ברחבי פריז

פסלו "שעה לכולם", מזכיר את שימושם העיקרי של מגדלי שעון ברחבי העולם, כגון ה"ביג בן"

פשוט, להראות את השעה לכלל האזרחים, כששעון אישי היה עדיין מצרך נדיר.

ארמן, אף מציע "אחסון מזוודות לכל החיים" על יד תחנת הרכבת המפורסמת של פריז, סאן לזר,

ובקונסרבטוריון של תל אביב, כאן בארץ.

כנראה מציע- מוזיקה לכולם!

פסלים אלו, מעניקים מעבר לאסתטיקה-

חוויה של עוצמה, סיפור של תום עידן (שעוני רכבת), של חפצים נשכחים שאין להם כבר שימוש (מזוודות שנשכחו בתחנות), חפצים אלו העניקו לנו בעבר כל כך הרבה, אנו רוצות להחזיר להם הכרת הטוב על כל פועלם, ומציבים עבורם ועבורינו מעין "אות זכרון".

הצלם היהודי-אמריקני גרג סגל

יצר פרויקט חברתי חשוב ואמנותי ביותר, סדרת תצלומים מרגשת, סגל הזמין ילדים ממדינות ומגזרים שונים, חקר את כמות וסוג המזון אותו אכלו במשך שבוע שלם, מאכלים אלו עיצב בקומפוזיציה נהדרת.

דרך תצלומים אלו ניתן לחוות חוויה אנתרופולוגית מרתקת המעלה שאלות רבות-

איזה מזון אוכלים ילדים בכל מדינה?

היכן ילדים אוכלים מעט? היכן יש עוד עודף תזונה?

ואולי יש מזון גלובלי שכל ילדי העולם אוהבים?

בהשראת גרג סגל, (והאמונה בתזונה בריאה) הצעתי לילדיי לשמור תקופת מה את הממתקים שהם מקבלים בבתי הספר ובהזדמנויות שונות (כמו קריאת פרק תהילים בשבתות)

ולקראת פורים להכין מהם משלוחי מנות…

את האוסף הסופי תיעדתי בתהליך עיצובי שיצרנו יחד, ילדיי ואני. 

והתוצאה היתה מחרידה (הכמות! משרד החינוך לטיפולכם היעיל!) 

מרגשת (ילדי ויתרו בשמחה רבה על רוב הממתקים והחטיפים) 

ומעניינת, 

התוצאות לפניכם- 

הר זבל בלתי נגמר…

אמאל'ה כמה!!! 

מצד אחד אוסף מרשים.

מצד שני דילמה מוסרית.

אם מבחינתנו זה בלתי אכיל,

איך להעניק מוצרים אלו לילדים אחרים? 

סידור מנדלה עצומה בגודלה, 

מה שחידד עוד יותר את הכמות הבלתי נתפסת של מה שהיה אמור להיות בגוף שלהם.. 

ולבסוף, נהנו מפיזור המנדלה באופן אקראי

פורים שמח ובריא! 

 

והעיקר שנוכל באמת לשמוח עם בשורות טובות. 

ושובם לשלום של החטופים והחיילים שלנו! 

19 תגובות

  1. ואווווו המאמר מדהים!!! ואיזה תמונות יפות עשית להם! יפיפיים הילדים שלך!!! בלי עין הרע 🙂
    קודם כל- ממש סיקרן אותי התמונות של המאכלים בארצות השונות
    אבל לצערי התמונות היו קטנות והיה ממש קשה לראות את רובן (וגם לא רשום של איזה ארץ)
    יש לך אותן בגדול?

    וממש מעריכה את הילדים שלך, איך הצליחו לוותר כל כך הרבה- כמה זמן זה?
    ב"ה לאחרונה התחלתי עם הילדים קופסאות – (קראתי מהרב אסחייק וגם הרופאת שיניים הזכירה לי את זה) כל ילד שמקבל ממתקים יכול לבחור אם להכניס לקופסא
    עושה את זה בעיקר לסוכריות והדברים האלה, חטיפים פחות משכנעת אותם להכניס
    זה נראה לי פחות נורא וגם מפחדת שאם יתגברו יותר מדי זה יהיה להם קשה מדי
    אני גם ככה בריאה והם לא מקבלים הרבה עוגיות וכו' כמו ילדים אחרים סביבם
    לא רוצה שיהיה להם תחושות קשות מזה
    אחרי שיתמלא לילד הקופסא הוא יקבל מתנה

    ומאד מבינה את הדילמה לגבי – מה לעשות בממתקים?
    מצד אחד- באמת איך אפשר להעביר לילדים אחרים- שהם יאכלו את השטויות האלה?
    מצד שני- אולי חבל לזרוק בעוד כל מיני ארגונים יכולים לעשות בזה שימוש- וגם ככה הם קונים, אז אני אחסוך להם כסף
    נניח, כאלה שמחלקים בבתי חולים (הופס, דווקא ילדים כאלה צריכים לשמור על הבריאות יותר, אבל הם גם ככה מחלקים)
    או למשפחות במצבים קשים

    כשאני מתבקשת להביא ממתק אנחנו בד"כ קונים חטיף, ועדיף משהו עדין
    או מקסימום וופלה
    סוכריות זה משהו שאיןןןן אצלי ולא אחלק לילדים, זה ישר לפח!
    (מצחיק אבל בדיוק אתמול קניתי לי כמה סוכריות שאני אוהבת עוד מהילדות, כשהייתי בחנות ממתקים לכבוד משלוחי המנות , אבל זו תופעה של פעם בשנה 😉

    תודה שוב 🙂

    1. רחלי
      העלית כאן הרבה נקודות חשובות.
      אשתדל להתייחס לפחות לחשובות שבהן-
      1. הילדים היפים, תלונות לבורא עולם.
      2. אכן לא נעים ,אבל ידוע שבציבור חרדי מצב רפואת השיניים קטסטרופאלי,
      וזה לא קשור במספר ילדים ובאיכות מברשות השיניים,
      אלא בכמות הממתקים הבלתי נתפסת.
      3. וכאן נכנס עניין מוסדות הלימוד- שאמורים לפי החוק לא לחלק ממתקים, עושים בדיוק את ההיפך הגמור.
      באופן אישי מאמינה שאם תהינה עוד אמהות כמוני, המבקשות להמעיט- זה ישפיע.
      4. לימי הולדת\ אבא של שבת, מחלקים פרס ולא ממתק. לעיתי םנדירות ממתק ואז בוחרים את הרע במעיטו.
      5. מרגישה שבדור של כזה שפע לילדים קל יותר לוותר על עודף ממתקים. במיוחד שעניין ה"אוסף" וה"תחרות" בא מהם.
      6. לזרוק לפח שקיק מלא בצבע מאכל עם כמה גרגירי סוכר- זה לא בל תשחית.
      זה אקט חינוכי!
      לשמור על הגוף שלנו זה הרבה יותר חשוב.
      וזה ה"בל תשחית" האמיתי- הגוף שנתן לנו הבורא, ולא עוד רעלן שאיזה משווק מייבא מסין..

  2. תודה מרים שהעלית את הנושא הכ"כ חשוב הזה
    אפילו רק להכניס אותו למודעות זה עושה משהו.
    אולי את יכולה לעשות משהו יותר חזק בנושא כדי להביאו למודעות הציבור ולשינוי
    אחרת לאן נגיע……..

    התמונות והילדים מתוקים כ"כ……..

    1. תודה יעל.
      חשבתי לעשות תחרות דומה,
      וכל משפחה תצלם את ה"אוסף" שלה.
      לחילופין ניתן ליצור תחרות של משלוחי מנות "אכילים"- גם לילדים.

  3. תודה מרים!
    עשיתי את זה היום עם הבנות שלי….
    נראה לי הגענו לאותה כמות שלכם, אבל מיום אחד ואחרי שכבר נאכלו חלק.🙁🙁
    רעיון מעולה, אוהבת כל כך את הרעיונות שלך, את הביצוע המרשים ובמיוחד את ההגשה שלך אלינו
    חזקי ואמצי!

    1. תודה פריידי.
      שמחה שנתתי השראה.
      איך אפשר להגיע לכזו כמות מיום אחד?
      (אחרי פורים?)
      תצלמי. תנציחי. זו תהיה המתנה לבנות שלך.
      ואולי יעלה אצלן את המודעות להפחית מכמות הסוכרים..

  4. יוווו מרים !!
    מדהים ומגניב וכיף !!
    איזה כיף שיש לי חברה שמשתעשעת עם החיים ….
    את לוקחת את את החיים הפשוטים ועושה אותם מלהיבים ,ושמחים ,
    התמונות דהימות והילדים – לאכול אותם ,
    תודה שאת חברה כזו מגניבה
    ותודה על השיתוף !!

    1. תודה שרי,
      זכות עבורי שנשים כמוך קוראות את התכנים שלי.
      פורים שמח, למרות הכל..

  5. מעבר ליצירתיות השופעת, והבריאה, כדאי למכור את הרעיון לדיאטניות המתוסכלות, שמחפשות את כל הפתרונות שלא תמיד מצליחים להשפיע, על המטופלות/ים, שגם הם…..מתוסכלו/ים…..

    1. מאמינה ש:
      מעט שיח וקצת תשומת לב
      יכולים להוריד את כמות הממתקים ב50%
      תלוי הרבה במחנכים\ הורים ובשיווק נכון של הרעיון.

  6. כמה שזה מגניבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב
    שילוב של מסר,אומנות ויצירתיות
    ואיזה כיף להיות ילדים של אמא יצירתית ואומנית בנשמה
    רק נשגב מבינתי איך הם הסכימו לותר על הממתקים שלהם????????????????????????????????

    1. תודה גילה.
      אכן משתדלת לשלב את החיים עצמם, האמנות ואם אפשר בריאות על הדרך…
      הילדים הפתיעו בהשתתפות הפעילה.
      מצידי מבקשת לא לאכול טופי ואבקות\זאזא למינהם.
      השאר לשיקולם.
      הפרויקט שינה להם משהו בתפיסה.
      הם אדישים יותר לממתקים די בקלות זורקים ממש לפח.
      זוכרת את עצמי בתור ילדה עם כל המחסור שגדלנו- ומשתאה!

  7. וואו, מרים (ראוי למחשבה…)
    התמונות המרשימות ובהחלט מלמדות. כי תמונה אחת שווה אלף מילים.
    פורים שמח !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הצטרפו לניוזלטר:

דילוג לתוכן