על אגרנים ואמנים

רק בגיל מאוחר למדי הבנתי כי אני לא רק שומרת חפצים יפים ( דגש על יפים ולאו דווקא שימושיים) לימים שחורים, אלא ממש אוגרת אותם.

ההבנה נטמעה יותר ויותר עם עם התבגרותם של הילדים וצירופם של אוספי הדור הצעיר.

פסח זה סימן עבורי מגמת שינוי. 

בגדים, משחקים ואוספים הועלמו ללא רחם. 

אפשר לומר שאין תחום בבית (עם החרגה קטנה של אוסף התקליטים שלי) שלא התדלדל בימים אלו. 

למה אני אוהבת "הרבה" מכל דבר?

הרבה משפחה, 

הרבה חוויות, 

הרבה עבודות,

הרבה חברות, 

שמה לב כי גם באמנות מתחברת לאמנים שיוצרים במאסות. 

ברשומה זו אציג רק יצירות שפגשתי בחודש אחרון במוזיאון ה"מודרן טייט" בלונדון

משראיתי מקצה אולם תצוגה של "מודרן טייט" את הספרייה הענקית כמעט וחיבקתי אותה מרוב שמחה.

למרות שלא ראיתי יצירה זו עד אותו היום, לא היה לי ספק כי זוהי עבודתו של האמן הבריטי-ניגרי: ינקה שובנרי

הצבעוניות והבדים המאפיינים את עבודותיו היוו את חתימת האמן. 

ובכלל ספריה צבעונית עם מלאי מרהיב כל כך של ספרים- שלא היית מתנגדת לגור שם חודש. 

שובנרי יוצר את עבודותיו מבדים אלו המסמלים את גלובליות העולם ואת סוף הקולוניאליזם.

בדים צבעוניים ומיוחדים אלו מיוצרים באנגליה בטכניקה הולנדית, על ידי אמן בריטי ממוצא ניגרי.

בדים אלו היו פופולריים אצל שחורים תושבי אירופה בשנות ה-80 וסימלו את חגיגות סיום הקולוניאליזם האירופאי.

העבודה נוספת, העונה על ההגדה המקורית של המילה "מהממת" 

באמת עומדים המומים מול היצירה-

יצירתו המקורית של האמן הברזילאי: סילדו מירלס (שם משפחה יהודי, מי יודע..)  מ2001,

בנויה מאלפי מקלטי רדיו.

הדולקים ופועלים בו זמנית בבליל שפות.

אנגלית, פורטוגזית, גרמנית, רוסית, עברית, יפנית, צ'כית, ערבית וכל זה בבת אחת! 

שם היצירה עונה על כל התמיהות- מגדל בבל! 

שוב אפריקה, ושוב צבע, אך הפעם ללא צבעים. 

האמן האמריקני פרד וילסון מציג את  דגלי מדינות אפריקה שהיו שייכות בעבר לקולוניאליזם האירופאי וכיום משוחררות. 

מה לדעתכם מביע חיסרון הצבע בדגלים? 

ולפעמים התוכן הוא רק משני, עצם האוצרות האסתטית, מסה של מסגרות תלויות אחת על יד השניה בסדר מופתי. 

וזו כבר יצירה לכשעצמה.

תצלומי חופים עם פסולת שאנשים השאירו כמזכרת….

סתם אלמנטים עשויים עץ הצבוע לבן, סדורים בסדר מופתי… ללא נושא, ללא תיאור פיגורטיבי.

פשוט המון חפצים שעושים טוב על הנשמה.. 

מיצב | ביאנלה של ירושלים | 2021 

 מקלטי טלוויזיה ישנים שהם מוקרנים תהליכי יצירות ש לאמנים המציגים בתערוכה.

ב2022 כבר הסכמנו שמותר לנו להתווכח ואף לא להסכים עם שאלת השאלות "מהי אמנות?

עבורי, קוביות צבעי מים של סנק פטרבורג בחנות ארטא בירושלים הינו מיצב אמנותי יפהפה ועוצר נשימה. 

 

6 תגובות

  1. מרים, שמחתי לשמוע שהאגרנות שלי היא נורמלית, כי כבר חששתי שזה גובל ב…………….
    אבל תסבירי לי – מה הקשר בין אגרנות לאמנות?
    אני אשמח להעביר את התכונה הזו מרשימת החסרונות שלי – לרשימת המעלות,
    אבל בשביל זה אני צריכה סיבה מוצדקת ומנומקת

    1. עובדה!
      הרבה מהאמנים אגרנים.
      אולי כי אנו רואים בכל פחית קולה ריקה פוטנציאל לאמנות גבוהה?
      בכל עלה שלכת, את הנשמה שלו?

  2. ממש שמחה למצוא סופסוף בלוג שהוא בדיוק בשבילי (גם אומנות וגם היסטוריה)…
    הכתיבה שלך פשוט מרתקת!!! נהניתי לקרוא ולהחכים, הרגשתי כאילו אני מסיירת
    איתך עם כאלו הסברים ותמונות מהממות. חוויה יוצאת דופן !!! (גם אני לא הייתי מתנגדת לגור
    בכזאת ספרייה לכמה שבועות)… תמשיכי עם כאלו פוסטים, מחכה תמיד…

  3. מרים, הכתיבה שלך מעוררת מחשבה והשראה.
    תודה על הסיור הורטאלי.
    ניקית לי את המצפון האגרני:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הצטרפו לניוזלטר:

דילוג לתוכן