גיבור מלחמה שלי

ב9 למאי (יום נצחון הצבא האדום על הנאצים)

אני חשה את חסרונך אפילו יותר מיום פטירתך, סבא מיליצ'קה.

(סמואיל, כפי שהיה כתוב בפספורט שלך)

אם היית חי היום סבא הייתי שואלת אותך עוד. מתעדת אותך.

הייתי צעירה מידי בכדי לתעד.

היתה ברשותי רק מצלמת פילים איכותית של "zinit".

אבל אל תדאג.

אני זוכרת אותך בכל פעם שנוגסת בתפוח. משתדלת לאכול כפי שלימדת אותי, עד המקל, כי על ליבה מלאה יותר, היית אומר: "זו ארוחת צהרים מצוינת לעשרה חיילים רוסיים מורעבים בחזית".

אני זוכרת אותך בכל פעם שעושה ספורט בבית.

לא. עדיין לא הגעתי לרמת הכושר שהיתה לך בגיל 78.

אני זוכרת אותך בכל פעם שלא זוכרת כלום. ואיך שאתה בסוף מחלת האלצהיימר שלך, לא משנה על מה דיברתי איתך, תמיד הגעת לקרב ההוא בו הצלת 6 טנקים רוסיים מתוך האש, בו זחלת על גחונך וחבריך מימין ומשאל נורו.

רק אתה נותרת.

 בכדי לספר. ובכדי להביא אותנו לעולם.

אני זוכרת את תמימותך והאמונה העיוורת בברית המועצות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1987 – זוכרת שלא רצית שנעלה לישראל.

"מדינה פשיסטית" כך אמרת. "אתה פשיסט!" החזרתי. נכדה חצופה בת 6.

"איך את יכולה להגיד דבר כזה עלי? נלחמתי בנאצים!" התגוננת.

1991 – זוכרת אותך 3.5 שנים אחרי. מקומט וזקן הרבה יותר ממה שהשארתי אותך בריגה.

יצאת מהמונית וחיבקת את חתנך. את פפה שלי.

"אתם צדקתם" הודית בהצדעה צבאית "מהיום כל מה שתאמרו לי אעשה".

מלחמת המפרץ החלה. נלחצנו. אתה צחקת. "זאת לא מלחמה".

זוכרת אותך הולך לבית הכנסת פותח סידור ומתחיל קרוא בהברה אשכנזית.

לא מבין מילה, אך קורא!

"סבא, איך זה יכול להיות?"

"אני זוכר. מהחיידר", בו הספקת ללמוד עד גיל 8.

היו לך המון בדיחות. הומור כזה: יהודי-רוסי-אודיסאי. 

לך תסביר למי שלא מכיר.

מגלה לך בסוד כי, יש לך נכד אחד שחום, שנון ורגיש בדיוק – כמוך.

אני לא מסדרת את המיטה שלי ב20 שניות בדיוק סרגלי – כמוך.

אני לא מתלבשת ב30 שניות-כמוך.

לא אוכלת צלוחית דייסה לאט, לאט במשך כ20 דקות על מנת לשבוע ממעט אוכל. 

לא מצליחה לצחוק מכל דבר בחיים – כמוך.

לא קוראת לכל מי שסובב אותי "קרן אור של שמש" -כמוך.

אבל שומרת בקנאות את הכובע הצבאי שלך מהמלחמה.

אתה לא מבין איזה בלאגן הולך עכשיו בעולם.

חיילים רוסיים כובשים את הערים שהיו אהובות עליך ועליהם- אודסה וקייב. חיילים אוקראינים זועקים הוראות ברוסית, חיילים רוסיים שובים את עצמם לאוקראינה.

שוב יהודים נלחמים ומתים במלחמות לא להם.

הטנקים, כך אומרים, חלודה.

אני משערת כי מאז 1947 כששימנת אותם לא עשה את זה איש אחריך.

רק פעם אחת שיקרת לי סבא.

אמרת שהיתה מלחמה. המלחמה!

ולא יהיו עוד.

לעולם.

?

_________________________________________________

בשולי הרשומה:

חשבתי שסתם רשמתי זיכרונות אישיים עבור עצמי. 

לכן הופתעתי מכמות התגובות (רובן באישי) ורמת החיבור גם מאנשים שגדלו בתרבויות רחוקות ושונות מאוד. 

משתפת בכמה תצלומים מרגשים שקיבלתי מחברתי יסמין בוקעי.

יסמין צילמה אנדרטה לזכר הווטרנים בעירה-רחובות.

הפרח הציפורן האדום היה הפרח המקובל ביותר בברית המועצות.

24 תגובות

  1. מרתק,
    הנאמנות הסובייטית במיוחד…
    מלחיץ לראות כמה שנים היא הצליחה להחזיק אצל אנשים טובים ויקרים.

    1. אפשר להוציא בני אדם מברית המועצות. קשה להוציא את ברית המועצות מבני האדם!

  2. הצלחת לרגש אותי אחותי!!!! יש לך כתיבה מדויקת ותאור ברור על מה שנחלט בזיכרונך מהיום הזה.. ניסיתי לספר באותו היום לרופא שעבדתי איתו במשמרת מהיום 9 במאי שזה יום הנצחון של הרוסים ובעלות הברית על גרמניה הנאצית… הוא לא ידע על זה בכלל…ועשה גוגל כדי להווכח שאכן נכון… אבל את כותבת במדויק. מה זה ועל מה זה אשריך יקרה!

    1. מוריה אני שמחה שדייקתי.
      את יכולה בשמחה להעביר (לכל מכריך הישראלים) קישור לרשומה זו..
      טוב לשמוע ממך.

  3. תודה, מרים, על דברים שלא ידענו ולא הכרנו.
    כתיבה יפה,כנה ומרגשת.
    עכשיו מובן מאיפה התעצומות שלך.

  4. כאחת שההיסטוריה והתרבות הרוסית לוטה אצלה בערפל ,
    קיבלתי עלומת אור מענינית ואפילו מרגשת במאמר המיוחד שכתבת,
    תודה על השיתוף,

    ואכן אני גם חושבת שאת דומה לו .

  5. וואוו מרגש ממש.
    להתחבר למסורת אחרת משהכרתי מנקודת המבט שלך , נשמע שהיה איש מדהים… השראה לחיים.
    אגב את ממש דומה לו.

    1. שמחה שהצלחתי לעניין.
      חיבורי תרבויות, הם אחד הדברים.
      הצחקתן אותי לגבי הדמיון שלי לסבי,
      מתחילה להאמין…

  6. תוהה לעצמי עד כמה העוקבים כאן, יודעים להבין מה כל מילה בפוסט הזה מסמלת. ומה מסמלים הרווחים בין המילים.
    תודה שכתבת את זה. ריגשת כתמיד.
    אגב, את מאד דומה לו.

    1. סופי,
      אפשר לומר שרשומה זו מוקדשת גם לך,
      הרי שתינו מאותו הכפר (הקטן, ברית המועצות)
      גם את גדלת עם סבים וסבתות בוגרי המלחמה…

        1. כי את ,סופי, כבוגרת ברית המועצות.
          לא רק מרגישה את זה
          אלא יודעת את זה בוודאות!

  7. מרתק
    עורר בי געגועים לסבא שלי, למרות שלא הכרתי אותו, רק מתמונות.
    התאור שלך מחבר אותנו לאנשים נפלאים שהיו ואינם עוד.
    תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי תתענינו גם ב...

הצטרפו לניוזלטר:

דילוג לתוכן