סליחה, אבא שלך זגג?

סליחה, אבא שלך זגג?

אז- לא ידעתי שזהו סלאנג ישראלי מצוי, שהיא שאלה אותי אם אבא שלי זגג, 

עניתי ש… כן. היה.

עד לא מזמן.

במקום ליהנות מתשובתי, היא פשוט דחפה אותי ואמרה: זוזי! את לא מבינה שאת מסתירה? 

הבנתי היטב. מאז השתדלתי לא להסתיר לאנשים את הנוף וגם לא לספר שאבא שלי היה זגג.

הם היו שלושה חברים, שני יהודים ורוסי שכל אחד מסיבתו החליט לפתוח עסק פרטי, 

הדבר היה לא חוקי בברית המועצות, אך בלטביה האכיפה היתה מעט יותר רופפת באמצע שנות השמונים. וכך קם לו הסטודיו לויטראז'. 

אוקס חברו של אבא עם יצירתו בסטודיו

הסטודיו הגשים חלומות של אנשים עם הרבה אור וצבע, 

הוא הגשים את חופש הדת של אבי, כך יכול היה לקחת לעצמו כיום חופשי-  את השבת- אותה הכיר לאחרונה,

חלון ויטראז' עם ציור של ורד, בדאצ'ה ביורמלה.

חברו הרוסי עבד בשבת ואבי החליף אותו בראשון. 

כפי שהבנתם הסטודיו עבר על כמה וכמה חוקים סובייטיים, לכן אולי כל כך אהבו אותו האנשים.

הסטודיו היה קסום ומסתורי, ולחבר של אבא היה טעם קצת מפחיד.

מודלים של גולגולות פיארו את המקום. למרות זאת אהבנו לבוא בימים שאבא שמר עלינו ולהסתכל מקרוב בתהליך היצירה הנהדרת הזו.

למה אתה לא מצייר גם לי חלון ויטראז'? דרשתי לשמוע מאבא.

מה תרצי שאצייר לך? 

אההההמ,,, לא יודעת מאיפה הגיע המחשבה הסדיסטית, אך ניסיתי לחשוב מה היצירה שתהיה הכי קשה לביצוע.

מצאתי!

רוצה ויטראז' בצורת אשכול ענבים! 

אין בעיה. אמר אבא.

ופנה לעבודה. 

חיכיתי בכל יום לאשכול היפה. 

בדמיוני, אשכול ענק עם ענבים ירוקים וגדולים..

הייתי מסתכלת על החלון ומדמיינת אותו תלוי..

אבל אבא היה עסוק עם לקוחות, 

עם הגשת אישורים לעלייה לארץ ישראל,

עם סירובי עליה,

ועם החיים עצמם.. 

25.1.1988 עלינו לישראל.

מאחור נותרה הגלריה, וגם החלון בחדר שלי ללא הענבים.

כאן לא הייתה לנו דירה משלנו, ולא חלון משלנו, עברנו משכירות לשכירות, מעיר אחת ללאחרת, 

לא היה היכן לתלות ענבים.

אבא שכח שפעם צייר ציורים מרהיבים, שפעם ניהל סטודיו צבעוני כל כך…

30 שנה.

מה לא עברנו. 

אמא נפטרה.

אבא התחתן שוב.

עוד דירה.

באה לבקר יום אחד ורואה פיסות זכוכית בכל מקום.

.  

מה זה אבא?

חזרתי.

והבית החדש התמלא בצבע חדש.

באור אחר שחדר דרכם.

הענבים שהבטחת, זוכר? כאילו לא עברו 30 וכמה שנים. צחקנו יחד.

בביקור הבא אבא התנצל.

"עדיין לא שיחזרתי את הרמה של אז, מתאמן. 

אז זה מה שיצא.."

הוא לא דמה לאשכול שבדמיוני, ובכלל,

קצת מוזר להגשים חלומות ילדות.. 

אבא ממשיך להתמיד, ליצור, לגדול, לשייף, ולייצר חלונ(מ)ות חדשים עבורו ועבור אחרים. 

הצצה לאחת ההזמנות האחרונות והיפיפיות.. 

ושוב יש לי אבא זגג…

[צילומים ברשומה זו: יצירות: צבי קפלן | zvi kaplan, צילום: מרים ליפשיץ ] 

26 תגובות

    1. "מזדהה איתן בדרכי" ביטוי מעניין ומדויק!
      לא משנה עד כמה היסטוריה אובייקטיבית תהיה זהה.
      כל אדם חווה אותה שונה.

  1. את יודעת מה מדהים אותי, חוץ מהעובדה שאת מספרת סיפורים וירטואוזית כמו שחרזדה?
    שויטראז'ים בדרך לקאמבק!
    ושהחיים מאפשרים לנו לחזור למה שאנחנו אם רק נפתח את עצמנו ונאפשר להם להוביל אותנו.
    התרגשתי.

    1. לעומת הסיפורת הערבית אני לא בודה סיפורים אלא
      מעלה על הכתב ועל המופת אירועים קטנים מהיומיום.
      אופנה, את יודעת בכל תחום. זה לאגור בגדים שיצאו מהאפנה בשק ענק, ולאחר х שנים להפוך אותו
      ולהוציא לפי הסדר.
      ושוב את באופנה.
      תודה שהתרגשת איתי!

  2. וואו, מרים. נותרתי ללא מילים. סיפור החיים של אביך, הגשמת החלום, המעבר החד בין ברה"מ לישראל, ואהבתי הגדולה לויטראזי'ם… איזה סיפור!!! תודה לך שאת כאן לשגר לנו חתיכות צבעוניות מסיפור חייך העשיר.

  3. אבא שלך שיחי', חזר לאותה נקודה שבה הפסיק,זה מה שכ"כ משכנע, שזה פנימי ואמיתי,
    לחזור אחרי 30 שנה, וליצור באותה שפה, טכניקה ביטוי וצורה, זוהי מתנת חינם שרק מי
    שהוא באמת מחובר, יכול לזכות בה.
    ואת מרים, זכית שיש לך ערך מוסף בקשר לאבא, שפה, של יצירה, זה לא כ"כ ברור מאליו.

    אשריכם!

    1. נכון נחמה באמת זכיתי.
      זה לא ברור מאליו ואני חושבת שכולנו צריכים למצוא את הנקודה הצמאה הזו בתוכנו ולהרוות אותה ..

  4. וואוו מרים ממש מרגש
    היצירות שלו מקסימות ואמנותיות ממש

  5. איזה יופי, לא סיפרת לנו. זה לא סתם זגג, הוא בא מתחום האמנות ממש. היית צריכה לקחת אותנו אליו ואז לסבתא שלך הבטחת ממש מזמן. זה עדיין לא מאוחר אם תרצי אני אארגן את הבנות שרוצות.

  6. בכתיבתך השנונה, מלאת ההומור ומלאת הגעגועים למחוזות ילדותך. את לוקחת אותי לשם ואני מדמיינת את המקומות האלה וזה מרגש ומפעים.
    שיעשה חייל באהבתו החדשה ישנה.

    1. אמן! עושה ויעשה..
      תודה רבה נאווה, שמחה שמלווים אותי למסע אנשים טובים.. בדרך .

  7. נראה כי הסיפור המשפחתי שלך לא רק היה מפתיע ומעניין בלי סוף, אלא גם ממשיך להתוות ולהיות עשיר בצבע ובאמנות. ידעתי שאבא שלך היה צלם, זגג לא, זגג כיום זה בכלל מפתיע.
    עבודות מרגשות, העיסוק בצבע ובאור בתוך מקום סובייטי נשמע תלוש… ועדיין מרגש.
    מחוות הענבים נוגעת.
    תודה על השיתוף המעניין והכנה. את מרתקת!

    1. לכולנו סיפורים מעניינים. רק צריך למצוא רגעים, ללטש, לתעד ולפרסם..
      ריגה, היא לא ממש מקום סובייטי חום אפרפר.. היא פנינת ארכיטקטורה ומלכת ארט נובו העולמית עד היום..
      לא סתם דווקא שם היה ביקוש לוויטרז'ים.
      ראי ברשומה זו, יש בה תצלומים מריגה- http://alhavealdada.site/?p=4863

  8. כמה מרגש שבנ"א מוצא לו פנאי בנפש לבטא את כשרונותיו וחביונות ליבו
    אין מילים!!!
    נגע לליבי.

    1. פנאי בנפש= זה הביטוי!
      הרי לא ייתכן שלכולנו אין זמן\כסף\מקום לממש חלומות.
      פשוט צריך לפנות מקום בנפש!
      תודה גילה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי תתענינו גם ב...

הצטרפו לניוזלטר:

דילוג לתוכן