נפרדת מיוסל ברגנר

יצירתו של ברגנר כפי שצילמתי באחת המרפאות

נפרדת מיוסל ברגנר

כנראה אני לא מספיק מחוברת למדיה.

רק עכשיו ראיתי שהצייר יוסל ברגנר נפטר.

אך, צביטה קטנה.

למה לא הספקתי לומר לו תודה.

בעקבות בעיה רפואית שהתעוררה 

אצל בן משפחתנו עברנו סוללת רופאים, 

פרופסורים ומומחים הגבוהים ביותר בתחום בארץ.

בין הרופאים היו נחמדים, והיו פחות והיו הרבה פחות.

מה שאיחד את רובם

שבמרפאתם הייתה תלויה יצירה

של האמן יוסל ברגנר.

באחת מוועדת הרופאים שהגענו אליה לצורך רפואי חשוב, רציתי 

להפשיר את האווירה הנוקשה ציינתי תופעה מעניינת זו.   

יצירתו של ברגנר כפי שצילמתי באחת המרפאות
יצירה של ברגנר כפי שצילמתי בתור באחת המרפאות

–          "מה הפלא", ענתה פרופ' X  באדישות   "ברגנר טופל אצלנו והשאיר יצירה שלו במתנה."

–         "מרגש" התפלאתי, "איזה דבר מדהים זה, להשאיר משהו אישי כאות הוקרה!"

–          "מה יפה בזה?"  ענתה הפרופ' בקשיחות , "אין לזה ערך, זו רק רפרודוקציה ולא מקור!"

הופעתי מהלך מחשבתה של הפרופ' הבנתי מיידית שוועדת רופאים זו נועדה מראש לכישלון אם אישה שאינה צעירה לא יכולה להעריך 

אמנות ומחווה אנושית יפה כל כך, אלא כסף בלבד, ובדאי לא תתאמץ לעזור לחולה אנונימי שהתרופה עולה למערכת כסף רב.

חבל שהבנתי מאותה פרופסורית קשוחה שהאמן נפטר מזמן- אולי עוד הייתי מספיקה לפגוש בו?

לספר לו עד כמה אני אוהבת את  העיניים הגדולות, העצובות, היפות והמסתוריות של דמויותיו.

אמרו שאמונתו גלותית? אולי זה בדיוק מה שאהבתי בה.

"אני לא צייר עכשווי, אני אתמולי"

אמר הצייר יוסל ברגנר על עצמו.

למרות שסגנון הציור היה מכלאה של ריאליסטי-מופשט עם פלטת צבעים קודרת למדי וכמעט  נאיביות.

אני לא מכירה את האמן באופן אישי אך יש לי הרגשה כי היה אדם ביישן ונעים הליכות.

מה שבטוח יוסל ברגנר ידע איך להוקיר ולהודות. 

אז כמו דברים רבים אחרים שאנחנו עושים באיחור.

אומר לך באיחור רב:

תודה רבה על יצירתך הנהדרת, תודה שהשתמשת במתת האלוקים שלך לרגש הרבה לבבות,

אני עוצמת את עיני ורואה כחול עמוק עם גוונים רבים ושתי עיניים גדולות ועצובות עולות באיטיות מעלה מעלה עד שנמוגות לאיטם בחלל 

האינסופי המצויר בידיך.

השארת בי חותם.

 

2 תגובות

  1. אוי זה סיפור מזעזע! עולה בי רגש של כעס כלפי הרופאה.

    יוסל ברגנר יהיה בשבילי תמיד הבית של דודתי אפרת. לצד הפסנתר והשטיח העמוק, ריחפו שם כמה בחורות עצובות עיניים. הייתי נמלטת מהסלון שלה כי הציורים הטילו עלי פחד.
    הייתי שואלת את עצמי למה אנשים תולים דברים קודרים כל כך על הקירות שלהם.

    אבל היום כשאני נתקלת ביצירותיו של ברגנר עולה בי גל של נוסטלגיה כי הם תמיד יזכירו לי את הילדה שהייתי…

    1. חושבת שבקדרות של ברגנר יש אופי ויופי מיוחד.
      לפי דבריך אצטרך לקנות לא רק יצירה של ברגנר אלא גם פסנתר, לא מתנגדת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי תתענינו גם ב...

הצטרפו לניוזלטר:

דילוג לתוכן