חורף.
סוף 2021.
לעולם לא אתפלל שלא ירד גשם.
ודאגתי קצת לחינם, לבסוף- בתוך החורף הגשום הזה קיבלתי מתנה של שלושה ימים שטופי שמש חורפית.
בעקבות ה"גן היפני" השוכן בקיבוץ חפציבה, קרוב לשהותנו בקיבוץ "בית אלפא" בניתי את כל הקונספט סביב אמנות יפנית.
הקשר שלי לאמנות יפנית החל עוד לפני הולדתי-
אבא שהיה נראה כיפני, ואף עסק בתרגום רוסית-יפנית, עשה איזו עבודה צדדית (מצרך נדיר בברית המועצות) והלך "להשיג" משהו "שווה" לבית.
אך במקום לקנות תפוחים לאימי שהיתה בהריון מתקדם וזקוקה לוויטמינים, חזר כולו זורח עם אלבום אמנות יפנית, בסוף נולדתי בלי התפוחים אבל עם אלבום אמנות יפנית.
וכך לאחר הרצאת היכרות עם האמנות, התרבות והאסתטיקה המגוונת ביפן,
צעדנו רגלית לעבר הגן.
כמסורת הגנים היפניים בעולם, הם קטנים אך מתוכננים היטב, מלאי פינות חמדה מוסתרות, בריכות דגים ופנסי אבן.
50 יוצרות (וכמה ילדי קיבוץ סקרניים) השתלבו היטב ברחבי הגן.
קיט אישי שכלל מחברת סקאצ'בוק תוצרת הארץ (!) צבעי, מים, קרש עטי דיו ועוד.
הווה בסיס ליצירה נפלאה, כאילו נולדו בינות למרחבי הבמבוק, כאילו לא שמעו לראשונה על יפן לפני שעתיים בלבד.
טקסטים יפניים מופיעים של פני רישומי הדמוי דיו
מילים קצרות. כמעט שירת היקו…
מתומצת המכילה הרבה.
הציצו יחד בסקאצ'בוק של איידי וויס האחת והיחידה!
בחזור מהציור בטבע חדר הפעילות התמלא באוצרות נייר
כאלו שרק אמנים מעריכים,
מגזינים משנות ה80, ספרי תווים עתיקים, פרוספקטים ממוזיאונים מאירופה, וקטלוגים של פונטים בעברית.
בסדנת קולאז' אישית שהיתה אמורה להיות כשעה והתארכה לשלוש, עיצבה כל אחת את כריכות מחברת הסקיצה.
חלום ודרך להגשימו.
התוצאות היו מרגשות, אישיות – בסס נוסף הציגה כל אחת את חלומה הבנוי שכבות נייר.
עבודתה העדינה והייחודית של רחלי שהרבני – חברה ואמנית..
משקימות הקום למדו אודות דפי בוקר לפי שיטתה של ג'וליה קמרון וספרה "דרך האמן"
במסע רגלי שארך 10 דקות בלבד, הגענו לסטודיו אמנותי לקליעת סלים.
אמנם לא ממש יפני, אך ייחודי והחזיר אותנו לעבודת כפיים עתיקה.
שרה וורונה הדגימה בהרצאה מרתקת ומשעשעת כאחת את סודות הקיפול, האיחסון ועיטוף המתנות היפני המגלם בתוכו בעצם את יסודות התרבות כולה!
סדנא חווייתית העבירה פרל גרילק תלמידתו של ד"ר פינקי פיינשטיין בה התנסינו בציור אינטואיטיבי, התהליך עצמו והמרבדים הססגוניים שנוצרו בעקבותיו העניקו, לי אישית, השראה לעוד הרבה יצירה.
הדובדבן שבקצפת היה ביקור במוזיאון לאמנות יפנית בחיפה= טיקוטין.
ענת ואנה- מדריכות המוזיאון הנחו והובילו את הקבוצה בין חללי התצוגה.
אמן יפני צעיר ומבריק ותערוכתו: יאסוהירו סוזוקי- כהרף עין.
המוצגים המינימליסטיים, מייצבים עכשוויים.
כל כך יפניים אבל לא רק.
אוצרות המוזיאון אלגנטית, מחושבת היטב.
תצוגה של דגמים של האמן הישראלי דני קראווני.
כמובן, מהכל אהבתי את עץ השלכת.
עלי שלכת מנייר דמויי עיניים נאספים על ידי הצופים.
מונחים בפתחו של עץ המינימליסטי.
העץ שואף את העלים ומיישיר אותם בעזרת משאבת אויר.
מעגל חיים שלם במיצב אחד…
תערוכה מרהיבה ומומלצת!
יושבים באוטובוס ומדרימים. השמש שוקעת בים התיכון.
ואנו אורזות שלושה ימים של ידע, עשיה וחוויות אמנות.
אולי עד לפעם הבאה.
2 תגובות
אחרי שהייתי במיני ריזדנסי הראשון, הרגשתי שאני "חייבת" להיות גם בכל הבאים אחריו,
שמחת היצירה והבראת נפש האמן שלנו, שבמרוץ היומיומי לא מספיקות להגיע לביטוי,
מקבלות את מנת הויטמינים , זריקות החיזוק והתרפיה שלהם,
כמו שאמרה אחת מאיתנו באוטובוס בהלוך:
הודעתי בעבודה שאני צריכה להיעדר בימים אלו "מסיבה בריאותית",
וזו האמת לאמיתה — זה הכרחי לבריאות הנפש שלי,
תודה מרים היקרה שאת מאפשרת לנו את ההבראה הזו,
זה כן נופש אמנות – זה נופש לנפש שלנו,
שכמהה ליצירה זורמת ומשמחת, ונהנית לעשות זאת בין עמיתות מפרגנות ומעשירות בידע,
ההון האנושי האיכותי והמרתק , כמוך רחל.
הוא שעושה את הרזידנסי למה שהוא.
תודה לך רחל.