הרשימה שהפכה לפרפורמנס
אסון שמחת תורה,השביעי באוקטובר, חלחל לתודעתי אט אט,
וככל שחילחל, הרגשתי נעשתה רעה יותר כבדה יותר.
המספרים, העדויות, הרגשת החידלון בלתי אפשרית.
עוברת על רשימות הנופלים, קראת את המעט על חייהם,
אי אפשר להכיל את המספר, את הכמות,
תוהה אם אצליח לעבור על כל השמות.
בשבילי זה רק לקרוא שמות.
עבור הקרובים אלו כל חייהם!
מחשבה זו מכריחה אותי לכל הפחות לקרוא, לכתוב.
כל תיאור חזותי יגמד את המימד, את עומק החלל העצום.
ואיכשהוא תמיד בסוף אני מתחברת לטקסטים או למסה של דברים.
בחרתי ליצור בהשארת יצירתו של האמן הקונספטואלי, הפולני, רומן אופלקה.
ביצירתו "מאחד ועד אין סוף" אופלקה רושם בהתמדה מספרים לפי סדרם, כשהוא קורה את שם המספר בקול.
מידי כמה אלפי מספרים הוא מצטלם ומתעד את עצמו בתקופה זו.
תודות לד"ר נעה כהן, חברתי לערב שירה, פואמה ותאטרון בגלריית המקלט,
יצרתי פרפורמנס בשיתוף הקהל.
רשימת החטופים הפכה לתפילת רבים.
כששמותיהם מופיעים עם שם אימם כמקובל בתפילה,
כל אורחת מהקהל מקריאה שם, וכל הקהל אחריה, ואני מתעדת תוך כדי על גבי הבד.
אי אפשר להעביר במילים אוירה, אבל היה שם משהו אחר.
זו היתה חוויה והרגשת חיבור, הנשים ממש חיכו לתורם על מנת להתחבר, לבקש, להיות חלק מהמעמד.
בין לבין נשים עלו לבמה, הקריאו את הגיגיהם אודות המלחמה.
ואף נערה צעירה שהלחינה שיר מרגש.
תאטרון הפלייבק "פומפה" המחיזו את חלק מן השירים וקטעי הסיפור של נשות הקהל.
הן סיפרו על ניחומי אבלים, על אימהות שכולות שממתינות ליקיריהן שישובו אלינו עם תחיית המתים.
על התמודדות יומיומית בגלות הזמנית והארוכה מהבריחה מהדרום הבוער.
ההמחזה המופשטת הייתה מרגשת ומוחשית כל כך שהיה נדמה שעוד רגע נסובב את ראשינו ונבחין בכל יקירנו חוזרים.
אודות פרפורמנס זה כתבה גם שלומית, בבלוג האמנות המיוחד שלה "שלולית" שם עוד עשרה פוסטים מעולים אודות אמניות שיצרו בעקבות המלחמה, וכמובן עוד מאות רשומות בנושאי האמנות השונים. מומלץ.
מכירה כל חטוף בשמו.
מחכה לכל אחד ואחת
לשובם בחיים בבריאות הגוף והנפש.
בעזרת ה'.
6 תגובות
צער לא נתפס… שרק יחזרו כבר
מעריכה אותך על היכולת ליצור משהו בזמן הזה (אני עוד לא מצליחה.. לא חזרתי לעצמי)
ואגב הכתב שלך נורא יפה! באיזה כלי / חומר כתבת את השמות?
שבעז"ה נתבשר רק בשורות טובות
והמון ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה
רונית, כל אחד בקצב שלו.
עם ההרגשה השונה והמשונה שלו.
קחי את הזמן הנכון והמדויק לך.
יתכן והצלחתי ליצור בזכות כך שידעתי שיהיה לזה הידהוד חיצוני…
והחומר הוא צבעי אקריליק + מכחול.
בשורות טובות.
מרים יקרה
כל כך דיברה אלי כל מילה שכתבת
זה כל כך נכון
רק לקרוא בשם של כל אחד
לצערי, רוב התמונות לא נפתחו
אבל הרגשתי את האווירה ואת המסר גם כך
תודה
תודה שרה לאה!
שנזכה ליצור בסיבות משמחות יותר..
מרים, זה פרויקט כל-כך מיוחד ולא רגיל.
והפרפורמנס שלך… כמה חבל שלא התאפשר לי להגיע.
כמה חשוב המאמר הזה שלך. חבל שהמיזם לא התפרסם מספיק.
וטוב שיש לפחות תיעוד.
נ"ב הצילומים מדהימים ומלאי הבעה.
תודה רבה ,שרה.
המיזם התפרס דיו, בעיני.
יש כ"כ הרבה מיזמים. ממש בלי סוף.. כל אחד מרגיש צורך להביע, להיות חלק.
ממליצה להסתכל בשני הבלוגים שהמלצתי עליהם בגוף הפוסט,
ולגבי הצילום- התיעוד בפרפורמנס הוא חלק ניכר מהעבודה- כי לעיתים רק הוא זה שנשאר…