כמה שנים כותבים סיפור חיים

כמה שנים לוקח לכתוב סיפור חיים?

"מה את עושה כזה עסק מכתיבה?" שאלה אותי סופרת סיטונאית אחת.

"תוך שבועיים אני מסיימת כתיבה של ספר קומיקס מעט יותר מזה דרוש לי על מנת לכתוב ספר לנוער."

תוך כדי שאני טופחת לעצמי בסתר על השכם בכך שלא הטחתי בה:

"לכן הספרים שלך נראים כך! "

תירצתי כי הספר שלי אמור להיות מחקרי והיסטורי יותר לכן הוא מתעכב.

כמובן שהכל תירוצים של הדחיינות שלי.

אבל מי,בעצם, קבע שאסור ליצור בקצב שלנו?

לפני כשבוע חגגנו את השקת ספרה של סבתי האגדית, פרידה שקולניק- קלמן. 

"עץ החיים נצחי"- הוא סיפור חייה של אישה ילידת מחוז אודסה מעט אחרי הכיבוש הקומוניסטי.

הוא מסמך אישי אודות הצלה מפוגרומים של 1918, בריחה משבי בגרמניה של המלחמה הגדולה, הכיבוש הקומוניסטי, הרעב של שנות השלושים, השואה והתקומה (?) אחריה. ועד לעליה לישראל וזיקנה מבורכת בארץ האבות.

[ואם מעניין אתכם איך היא התחילה לכתוב את הספר שלה ניתן להירשם למטה ולקבל את הפרק הראשון לספר הנכתב בהשראתה] 

מה שחשוב לדייק הוא שסבתי הקלידה את ספרה במו ידיה-

אות אחר אות אחר אות.

טיוטה אחר טיוטה,

פרק אחר פרק.

כשהיה לה כח וכשלא היה, זה מילא אותה בעשייה, בתעסוקה בסיפוק.

-"מה את עושה סבתא?"

-"מה פרוש, אני עסוקה מאוד, עובדת על המחשב!"

ובאחת השיחות המלחיצות שהיו לי עם סבתי לאחרונה, היא היתה נשמעת נורא משהו בין עצב תהומי לדיכאון עמוק.

סרקתי לעצמי במהירות את כל קרובי משפחתה בני דורה שעוד יכולים למות ולא מצאתי אפילו אחד.

מה שהביא אותי למסקנה נוראית שמדובר על  אחד מאחייניה שגם הם עברו מזמן את שנות ה80 לחייהם.

-"תגידי לי בקשה מיד מה קרה?"

-"לא משנה" היא ענתה בקול חלוש.

-"סבתא!!"

-"אוי, כל מה שעבדתי עליו שבועיים נעלם, המחשב התקלקל"

אופס, הבטן שלי מתהפכת מרוב צחוק, ושימחה.

כמה טוב שבגיל כזה סבתי יכולה להצטער באמת ובתמים מאובדן של חומרים במחשב, כמה כוח, רגש, אמונה וחיות יש לאישה זו.

-"סבתא, אל תדאגי אני בטוחה שהטכנאי המשפחתי יצליח לשחזר לך את זה".

למה דווקא עכשיו? 

אך לאחר 17 (!!) שנות הקלדה פקעה סבלנותנו, והתחלנו ללחוץ על סבתא בלחץ פיזי מתון שהגיע הזמן להוציא את הספר לאור.

אבי (חתנה) עזר לה בעריכה ספרותית, בת דודתי בבחירת ותרגום תצלומים לספר, אחותי ישבה ושמעה, והאירה והעירה, ודודי ריכז את כל הלוגיסטיקה.

הקורונה עצרה את הדפוס אך ברגע שהסגר הגדול נפרץ הספר הודפס.

אולם, כיבוד אישי, בר אלכוהול(ג'ל), מסכות וריחוק חברתי- לא מנעו מאיתנו להתכנס ולראות איך סבתי מותחת את 150 ס"מ, מתעלמת מחולשה וכאבים, שוכחת את חודשי הבדידות הכפויים, ומרצה בלהט רב אודות הספר ואודותיה.

מקדישה לכל אחד מצאצאיה וקרוביה ספר עם הקדשה אישית ומרגשת אותה כותבת בו במקום.

אני מקבלת עותק כמו כולם.

מבטיחה לסבתא לקרוא את כולו, מתישהוא, בלי תאריך סיום, שוברת שיניים וקראת מספר עמודים ברוסית ספרותית ומליצית קמעה על אירועים נוראיים הנכתבים מזוית ראיה אופטימית-נאיבית.

לא יודעת מתי אסיים, בינתיים מקבלת השראה של אישה, של עשייה, של חלום.

קצת ממהרת היום, צריכה לכתוב גם את הספר שלי.

אשלח ממש בקרוב את הפרק הראשון של: "הבלוג של שואבת המים מבלגוייבה".

12 תגובות

  1. טוב שיצאו מהקרונה גם דברים טובים
    (הכל טוב רק צריך לדעת איך להסתכל)
    מאד מאד יפה!!!
    בהצלחה בכתיבת הספר

  2. כמה מרגש!
    תכתבי בקצב שלך (דחיינות זה לא דבר רע!) אבל בבקשה, אל תשאירי אותנו במתח עד גיל 90… תזדרזי קצת. מבטיחה לקרוא טיוטות ולהאיר אם זה מה שיקדם 😉

    1. תודה יסמין,
      ראשית אכן מאחלת לך שגם בגיל 90 תהיי סקרנית כמו עכשיו.
      תודה על ההתחייבות הפומבית לשמש כמבקרת קריאה, אשתמש בהצעתך.

  3. אוטוביוגרפיה אותנטית!
    איזה אוצר, איזה אוצר!
    מבינה שהוציאה את הספר ברוסית.
    מתי יצא התרגום?
    עה"ח חובבת ביוגרפיות במיוחד מהתקופה והאזור הזה.

    1. לא יודעת אם יצא תרגום מלא.
      באוטוביוגרפיה שאני כותבת אכלול חלקים מסיפרה.
      אבל את מוזמנת לראות את האוצר בעצמו, סבתי תמיד שמחה לאורחים, גם עם 2 מטר, מסכות ואלכוהול ג'ל.

  4. מרים יקרה

    הכתיבה שלך זורמת קולחת ומלאת חיות

    קיבלתי כוחות מלקרוא על סבתך, אמנם פגשתי בה פעם אחת בחיים בלבד

    אשה מעוררת השראה והרבה לימוד לקח לצעירים ולא רק למתבגרים(הכוונה ל40+ )

    סקרנית מאוד לקרוא על חייה, איחולי שתרבי לכתוב ולהעשיר כמו שאת יודעת ביסודיות

    מעוגן בהיסטוריה, עם מבט אופטימי ומלא אמונה ותקווה והסתכלות לטווח ארוך

    1. תודה שרה על המחמאות.
      אכן סבתי בהחלט מקור השראה.
      חייה לא היו יוצאי דופן ליהודי התקופה.
      הנקודה היא- המבט שלה על החיים.
      לאופטימיות היו כל מיני זוויות. אך עתה בעת זקנה, היא מעניקה רק טוב!

  5. מדהים מדהים פשוט מדהים איזו אישה
    איך זכית
    כבנאדם נאיבי ואופטימי חסר תקנה אני מקבלת מזה כמויות של עידוד 😉

    1. לאנשים כמוכם האיחול עד 120 הוא לא רלוונטי.
      אנשים שחיים כמעט לנצח!

  6. מעורר השראה!
    וכנראה ירשת ממנה את כשרון הכתיבה, כי גם הפיסקה הזאת כתובה בצורה קולחת!

    1. תודה ציפורה.
      ברור סבתי היא השראה עבורי, אמנם אני כותבת בסגנון שונה מאוד משלה.
      אך עדיין כמו שיש "רוח תקופה" יש גם דבר הנקרא "רוח משפחה" סגנון חיים\ פיתוח כישורים ונושאים המדוברים במשפחה מסוימת,
      ובדואי משפיעים על גילוי כישרונות הילדים בתחומים אלו.

להגיב על דבורה נויגרשל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הצטרפו לניוזלטר:

דילוג לתוכן