עולם העיצוב והאמנות רגיל להגיב לאחר רעידות אדמה פוליטיות, פיזיות ותרבותיות.
ניתן להבחין בשינויים דרמטיים באמנות ועיצוב דווקא בימי השקט שלאחר הסערה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה פרחו זרמים רבים, חדשים וחדישים כמו דאדא (שעל שמו נקרא בלוג זה) שביקש להגיב לכאוס שפקד את העולם, בזרם בו אין סדר, חוקים והיררכיה.
לעומתו בית הספר לאמנות הבאוהאוס, סגנון דא סטיל ועוד סגנונות בינלאומיים, טיפחו דווקא את הליין הנקי, השקט נטול יומרות ואורנמנטיקה מיותרת.
מלחמה זו. לא נתנה לנו שהות.
הגבנו באופן מיידי!
והסיבות לכך רבות.
הצורך לפרוק, את הזעם, העצב, תחושת אוזלת היד והדאגה…
שיטות דור הטיק טוק והאינסטגרם הרגיל להגיב מיידית..
הבינה המלאכותית, שמאפשרת בצורה אמנם מלאכותית ביותר, לייצר בדקות מספר דימוי חזותי שרבים, במיוחד אלו שלא מעולם העיצוב והאמנות יכולים להתרשם לטובה (אהההמ… זה היה די ברור מה גישתי, בשלב זה לבינה המלאכותית בתחום היצירה החזותית )…
_
עומס.
כמות בלתי נגמרת של-
יצירות, עיצובים ודימויים- מעולים, גאוניים, בינוניים וגרועים, את כולם מאחד הצורך העצום לפרוק.
טבעתי.
בים של עצב.
בים של חוסר האונים.
בים של עומס ויזואלי- אמנותי.
יצירות מועטות ביותר דיברו אל ליבי.
באופן מפתיע מציגה בבלוג שלי יצירה של האמנית זויה צ'רקסקי שבחירותיה בחיים רחוקים כל כך מאמונתי.
יצירתה הייתה הראשונה שהצליחה לחדור את שכבות הקרח שסובבה אותי.
הביעה את תחושותיי והציצה ממסך המחשב בכל פעם שהפעלתי אותו.
כל מילה מיותרת, רק להתבונן…
בציור (30X30 ס"מ) נראית משפחה: הורים, סבים, ילדים ותינוק, סגורים בחדר, מבוהלים ומושתקים.
הציור נעשה בהשראת "גרניקה" של פבלו פיקאסו, אחת מיצירותיו האייקוניות שצוירה כתגובה לעיירה הבסקית שהופצצה במלחמת האזרחים באפריל 1937 בידי הנאצים, כסיוע לכוחות הפשיסטיים בספרד. בהפצצה נהרגו 1,600 איש ועוד אלפי פצועים. פיקאסו ראה את תצלומי ההפצצה בעיתון והגיב ביצירה שמבטאת את כל הכאב והסבל. גרניקה נהפכה לאחד הסמלים המפורסמים להרס וחורבן שנגרמו במלחמה.
עבודת עיצוב (ואתכם הסליחה שהקרדיט לא מספיק נהיר כאן) המוגשת כהומאז' ליצירתו הפוביסטית "הריקוד" של מטיס.
מקבלת כאן משמעות חדשה ומצמררת, כאזכור לטבח בנובה.
שם היצירה מעניק רמז נוסף ל"סעודה האחרונה" של מיכלאנג'לו.
את האמנית המדהימה- רעות אסימני,
ארחתי ברשומה אודות תערוכתה הייחודית "על אימהות ואמנות".
רעות שוב כאן, שוב בתפקיד האם המסתירה של ילדתה, בתוספת דימויים מיצירתו האלמותית של אנטואן אכזפרי…
בין אלפי יוזמות ההתנדבות המגוונות, נגעה לליבי סדרת האיורים של בנצי וולמן, למרות שאיור קשור יותר לעולם העיצוב, בחרתי להביאה כאן בגלל יופיו וחשיבותו של הפרויקט.
בנצי מאייר מוכשר, הומוריסיטי ושנון. יוצר בימים אלו סדרת איורים נוגעת ללב של לוחמינו הנופלים.
וכך הוא כותב :
"בימים האחרונים אני יושב ומאייר את דמותם של הנופלים שהיו שם בשבילנו. הורים, צעירים וצעירות ששילמו בחייהם כדי להגן עלינו.
זה עוזר לי לעצור, להסתכל להם בעיניים, לחשוב על המשפחות שלהם ועל החברים שלהם, ולכאוב את הכאב שלהם,
אם אתם יודעים על משפחה שעשויה לרצות את הציור של יקירם, ניתן לפנות אלי.
שלא נדע עוד צער יותר ממה שידענו כבר". Benziwolman@gmail.com
לעבודות נוספות בפרויקט ההנצחה: ‘הם היו שם בשבילנו’.
_
ה"פשוט",
ה"לא מזעזע"
בו רשומים בשורות,
ישרות,
יבשות,
רשימות, רשימות של נרצחנו. נרצחי שמחת תורה תשפ"ד.
שער העיתון- כקיר מוזיאוני השואה הרבים בעולם,
מנכיחים את הכמות הבלתי נתפסת…
דווקא כאן בין האותיות השחור-לבן, הבנתי לראשונה מהם 1300 נרצחים
(המספר המעודכן לאותה העת)
השראה, זו תופעה מפתיעה, אף פעם לא תדע מאיפה היא תצוץ פתאום.
דווקא רשימה זו הצליחה לעורר בי את היצירה, שהיתה חנוקה מאז פרוץ המלחמה,
כעת כששום דימוי ריאלסטי, לא יצליח להעביר את זוועות המלחמה.
התעוררה אהבתי לטקסט ולפיטוגרפיה והכרותי המוקדמת עם האמן הפולני הטוטאלי (והאובססיבי?) – רומן אופלקה,
אופלקה- יצר את יצירתו הקונספטואלית והמתמשכת במשך עשרות שנים.
התהליך התחיל עם הספרה אחד! כשהאמן קורא את שם הספרה בקול ולאחר מכן מנציח אותה על הקנווס. וכך לאורך שנים…
בין לבין הוא מצטלם, דיוקן האישי של האמן ההולך ומזדקן הפך לחלק בלתי נפרד מסדרת היצירות. היצירות שהחלו על בד אפור כהה שהלך והתבהר עם השנים.
ככל שהלבין שערו, כך הלכו והלבינו יצירותיו.
תוך כדי חיפושי רפרנטים ליצירות נוספות של אופלקה, פגשתי להפתעתי בבלוג האמנות, המומלץ, של זיוה קורט את האמנית תרצה אולמן היוצרת באותה השפה, עם אדפטציה יהודית-אמונית,
מוזמנים לקרוא מהמקור.. "מעבר למראה".
יצירתו של רומן- "מאחת ועד אינסוף", תתורגם ל: "כל אחד הוא אינסוף" בפרפורמנס, שאציג בעז"ה ב"גלריית המקלט" ביום א' הקרוב 5.11.23.
אתחיל את מסע ההנצחה האישי שלי,
בשמות השבויים שאנו מייחלים להחזרתם לשלום בעזרת ה' במהירות האפשרית.
ולאחר מכן אמשיך עם הנצחת הנופלים…
ההזמנה לערב –
הלוואי ונפגש גם בהזדמנויות שמחות יותר.
תחזיקו מעמד!
4 תגובות
תודה על המחמאה, רואה באיחור גדול. תרצה אולמן אמנית נפלאה וההשפעה אכן קיימת באופן האמוני אצלה
ימים טובים, זיוה קורט
תודה זיווה על תגובתך,
ותודה על הבלוג הנפלא שלך,
מקווה שעוד א.נשים יחשפו אליו…
כתבה מלאה בתוכן וידע יחד עם חיבור למה שעובר עלינו בימים אלו.
נהנתי מכתיבתך הקולחת ומהשיתוף!
תודה ציפורה.
זה אכן מה שניסיתי להעביר.
שמחה שכיוונתי…