על אמהות ואמנות

אם עד היום התירוץ של: בית-ילדים-עבודה היווה עבורי תירוץ מספק אודות חוסר ביצירה שלי, באה התערוכה הבאה וסטרה על פני.

רעות אסימיני אמנית פעילה ורשמת מעולה, שחשה היטב את השינוי החד לאחר הולדת ביתה,

במקום לזנוח את היצירה או לחילופין להשקיע פחות בגידול ביתה, השכילה רעות לחבר את שני העולמות יחד. לחיות בשלום במספר כובעים (או מספר מסכות, כפי שנראה ברישום הבא) 

 

 

ליצור עולם שלישי חדש. חגיגההמורכבת משירבוטיה של  מיה בשילוב רישומיה המקצועיים של רעות.

ולאצור תערוכה ססגונית ומרעננת הן בצד הוויזואלי שלה והן בצד הרעיוני.

התערוכה "מיה ואני" מוצגת במוזיאון לאמנות פתח תקווה

                           

                                       אין אמא-אמנית שלא תתחבר !

ברישומים – תיעוד משחקי הילדה, סידור נעלים בשורה ועוד.

החלק המפתיע הוא "שימוש חוזר" של דפי ציור בהם מיה ציירה בצהרים וקישוקשה במלוא המרץ, ובלילה קמים דפים אלו לתחיה מחדש תחת שרביטה של רעות המתבוננת ויוצרת רובד נוסף על ציורי ביתה.

עם הרבה הומור ושנינות היא מוסיפה אלמנטים ובכך יוצרת "הזרה לעולמות נוספים.

ביצירה הבאה נראית האמנית, נרדמת, מותשת לאחר עמל של יום, והחולומות המרצדים סביבה. 

קל להבחין כי יצירה זו הינה הומז' ליצירתו המפורסת של האמן הספרדי בן המאה ה18, פרנצ'סקו גויה "תרדמת התבונה מולידה מפלצות". 

שרבוט הופך לחביתת עין כפולה, לקישקוש על הקיר (המיטה אינה תצלום אלא רישום בעיפרון של האמנית.

שברי קוים בעיפרון הופכים ללהקת יתושים שיש לנוס מפניהם.

שמתם לב למפתח סול המסתתר ברקע שהיווה מקור לרישום המרשים של מנצח תזמורת? 

אז היום בערב,

אולי לא כדאי למהר לזרוק את הדפים המתגוללים בסלון,

התבוננו בהם, מי יודע אולי הם יציתו את הדימיון שיוביל ליצירה שעוד לא חשבתם עליה מעולם…

14 תגובות

  1. מדהים ומעורר בי את כל חושי ההשראה!
    אוהבת להיות אמא!
    והחיבור הזה בין עבודה וילדים הוא כל כך מדהים
    וכל כך עונה על הכאב הזה

  2. מיוחד, ומדהים
    קראתי בשקיקה
    התחברתי לרעיון היומיומי שמבטא כ"כ הרבה הווי, חיבור ותהליך
    תודה מרים
    כמו תמיד נהנת לקרוא את מאמרייך

  3. אהבתי ממש
    משהו [הרבה משוה'ים..] נולד בנו עם כל ילד…!
    מדגדג לי באצבעות.

  4. כמו שכתבת, אין אמא – אמנית שלא תתחבר
    יותר מהיצירתיות, מרגישים כאן את האוירה
    את הרגע המותש הזה בסוף היום מול כמויות דפים מקושקשים בסלון וברי צבעים ולורדים על הריצפה…
    מקסים

    וחוץ מזה, איזה כיף כל פעם כשיש פוסט חדש
    כל פוסט שלך הוא חגיגה בשבילי
    תודה!

    1. איזה כיף רונית!
      אולי אכתוב פוסט אודות איורים שלך השאובים מהיומיום..
      (זוכרת את רישומי בנותיך מקפצות עם פיז'מה ..)

    1. דיאלוג פלאסטי
      (על משקל "פילוסופיה פלאסטית", כפי שקוראים כיום לעיצוב ואמנות עכשויית)

    1. תודה חנה,
      עוד חודש נראה שיתוף של פרוכת בהשראת שירבוטים של ילדיך?

  5. וואו זה פשוט מרתק
    יש לה יצירתיות מדהימה וגאוניות איך לנתב את הציור לרעיון מקורי ומבריק
    אהבתי ממש ממש
    אומנית על!!!

    1. לא מופתעת שדווקא את התחברת ליצירותי של נסימי,
      האיורים שלך מלאים בהומור, שנינות וחיבור לחיים עצמם!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הצטרפו לניוזלטר:

דילוג לתוכן