בתור משתייכת מגזרית לקהילה המכנה את עצמה-  " דור וחצי"

[=המונח מתייחס לילדים הנולדו בברית המועצות ועלו לישראל בילדותם, וההשתייכות הדו תרבותית שלהם ]

אני יכולה להזדהות עם חלק מהאמירות שלהם ולהבין את מהות הבלבול הנוצר עם ה"חג" הכל כך לא יהודי, עם חג שהוא סמל הנצרות. סמל ליום קשה ודי מסוכן ליהודי אירופה.

החג: נובי= חדש, גוד= שנה.

או בתרגום מלא: חג השנה האזרחית החדשה. 

איך נוצר הבלבול?

 הכל היסטוריה-

עם תחילת הקומוניזם הלאים המשטר יחד עם אדמות האיכרים, המפעלים הפרטיים וחרות האזרחים גם את כל הדתות וחגיהן. 

אם את החגים ה"דתיים" מידי השלטון פשוט מחק מהרפרטואר,

חג המולד עבר אינטרפרטציה סובייטית, כלומר, גיור מהיר מפרוטסטנטי לקומוניסטי,

עץ האשוח ניער מעליו יחד עם פתיתי השלג את העול ההיסטורי של קרשי העץ עליו נתלה ישו,

ונשאר רק כעץ המכניס קצת טבע ירוק לבית הקפוא של אמצע החורף, המקושט בכדורי קריסטל,

[רק שם העץ ברוסית "יולקה" הוא שארית מתרבות עתיקה יותר- פגאנית]

הגרביים, סוכריות מקל ופחמים – לא נצפו כלל בתרבות חג זה ברוסיה.

סנטה קלאוס, הדמות הפגאנית העתיקה שתיארה פראי סקנדינבי החוגג את "יול"= יום אמצע החורף (שעצם מיום זה היום מתחיל להאריך)

אותו סנטה קלאוס, הפגאני לשעבר, הפך במרוצת השנים לדמות נוצרית "קדושה".

 שונתה ברוסיה לסתם "סבא כפור" Дед Мороз  חביב, עם זקן לבן ואף אדום, [אולי מלגימת יתר של וודקה] יכול היה לתאר כפרי רוסי טיפוסי.

אי אפשר להכחיש שחג זה היה החג האהוב ביותר על האזרח הסובייטי. ולא בכדי.

היה זה החג היחיד (!) שלא היה קשור לפוליטיקה.

לא יום ניצחון, לא יום הקמת משהו, ולא כלום. סתם חג משפחתי, חם חגיגי. המחפה על קשיי היומיום.

ואף האיחול ביום חג ישמע מוזר לאוזן זרה- "איחולים לשנה חדשה ואושר חדש".

סתם חג ש לציון סיום שנה אזרחית תמימה.

אז מה הבעיה בעצם?

הדור היהודי שלאחר המלחמה רצה רק דבר אחד. בעצם כמה דברים- 

שקט.

שלום.

שלווה.

ואם אפשר גם קורת גג למשפחה ומשהו לאכול.

בחזית השנייה שנפתחה ליהודים בברית המועצות לאחר שנים של מלחמה, רעב ומוות, לא היה זמן לריפוי, להשתקמות מחדש כפי שהיה ליהודי ארצות הברית או ישראל. 

כחלק מההישרדות הייתה מחיקה כמעט טוטאלית של הזהות היהודית והזדהות עם התרבות הסובייטית,

אפילו אבי שאביו החשיב את עצמו לציוני (בסתר כמובן) חגגו חג זה כיום משפחתי. חגיגי.

נטול מפלגתיות וקומוניזם.

פפה: גרישה קפלן בגלויה לרגל נוביי גוד 1955 ממה: אירה קלמן על יד ה"יולקה" עם סבתא שרה שקולניק 1954