נובי גוד – חג לאומי או זיכרון ילדות?

נוביי גוד | חג לאומי או זיכרונות ילדות ?

בתור משתייכת מגזרית לקהילה המכנה את עצמה-  " דור וחצי"

[=המונח מתייחס לילדים הנולדו בברית המועצות ועלו לישראל בילדותם, וההשתייכות הדו תרבותית שלהם ]

אני יכולה להזדהות עם חלק מהאמירות שלהם ולהבין את מהות הבלבול הנוצר עם ה"חג" הכל כך לא יהודי, עם חג שהוא סמל הנצרות. סמל ליום קשה ודי מסוכן ליהודי אירופה.

החג: נובי= חדש, גוד= שנה.

או בתרגום מלא: חג השנה האזרחית החדשה. 

איך נוצר הבלבול?

 הכל היסטוריה-

עם תחילת הקומוניזם הלאים המשטר יחד עם אדמות האיכרים, המפעלים הפרטיים וחרות האזרחים גם את כל הדתות וחגיהן. 

אם את החגים ה"דתיים" מידי השלטון פשוט מחק מהרפרטואר,

חג המולד עבר אינטרפרטציה סובייטית, כלומר, גיור מהיר מפרוטסטנטי לקומוניסטי,

עץ האשוח ניער מעליו יחד עם פתיתי השלג את העול ההיסטורי של קרשי העץ עליו נתלה ישו,

ונשאר רק כעץ המכניס קצת טבע ירוק לבית הקפוא של אמצע החורף, המקושט בכדורי קריסטל,

[רק שם העץ ברוסית "יולקה" הוא שארית מתרבות עתיקה יותר- פגאנית]

הגרביים, סוכריות מקל ופחמים – לא נצפו כלל בתרבות חג זה ברוסיה.

סנטה קלאוס, הדמות הפגאנית העתיקה שתיארה פראי סקנדינבי החוגג את "יול"= יום אמצע החורף (שעצם מיום זה היום מתחיל להאריך)

אותו סנטה קלאוס, הפגאני לשעבר, הפך במרוצת השנים לדמות נוצרית "קדושה".

 שונתה ברוסיה לסתם "סבא כפור" Дед Мороз  חביב, עם זקן לבן ואף אדום, [אולי מלגימת יתר של וודקה] יכול היה לתאר כפרי רוסי טיפוסי.

אי אפשר להכחיש שחג זה היה החג האהוב ביותר על האזרח הסובייטי. ולא בכדי.

היה זה החג היחיד (!) שלא היה קשור לפוליטיקה.

לא יום ניצחון, לא יום הקמת משהו, ולא כלום. סתם חג משפחתי, חם חגיגי. המחפה על קשיי היומיום.

ואף האיחול ביום חג ישמע מוזר לאוזן זרה- "איחולים לשנה חדשה ואושר חדש".

סתם חג ש לציון סיום שנה אזרחית תמימה.

אז מה הבעיה בעצם?

הדור היהודי שלאחר המלחמה רצה רק דבר אחד. בעצם כמה דברים- 

שקט.

שלום.

שלווה.

ואם אפשר גם קורת גג למשפחה ומשהו לאכול.

בחזית השנייה שנפתחה ליהודים בברית המועצות לאחר שנים של מלחמה, רעב ומוות, לא היה זמן לריפוי, להשתקמות מחדש כפי שהיה ליהודי ארצות הברית או ישראל. 

כחלק מההישרדות הייתה מחיקה כמעט טוטאלית של הזהות היהודית והזדהות עם התרבות הסובייטית,

אפילו אבי שאביו החשיב את עצמו לציוני (בסתר כמובן) חגגו חג זה כיום משפחתי. חגיגי.

נטול מפלגתיות וקומוניזם.

פפה: גרישה קפלן בגלויה לרגל נוביי גוד 1955 ממה: אירה קלמן על יד ה"יולקה" עם סבתא שרה שקולניק 1954

 

אך משבגרו הורי והחלו לבוז לתרבות הקומוניסטית חל בהם שינוי גם בהקשר ל"נוביי גוד" 

משעמדתי על דעתי (וזה היה די מוקדם) זוכרת את רחובות ריגה מקושטים באורות יפים על פנסי הרחוב.

כאן התחיל ונגמר הקשר שלנו לראש השנה האזרחי.

עוד לפני שהורי ידעו א' או ב'.

עוד לפני שמץ של הלכה או שמירת מצוות.

כבר אז ידענו בגאווה יהודית בלתי מוסברת שחג זה לא קשור אלינו!

הוא חג שלהם! 

1988 היתה הפעם היחידה בה התבוססנו בשלג הכבד תוך חיפושים אחר מונית (לוקסוס בפני עצמו) פנויה ( לא מצאנו, אם אתם שואלים)

בכדי להגיע לסבי וסבתי.

הסיבה, כך הבהירו לנו הורי, כי בעוד מספר שבועות אנו עוזבים לישראל, וזו בעצם מעין מסיבת פרידה.

לא זוכרת כלום מהמסיבה.

רק את השקית עם שלוש שוקולדים הגדולים והנדירים שקיבל כל אחד מאיתנו הבאנו לבית.

אמא טענה שהקרם המכסה את השוקולד עשוי מחומרים שאינם כשרים.

למחרת כשיצאה לעבודה- מצאתי פתרון. חתכתי את הרצועה העליונה ואכלתי את החלק התחתון.

נוצרי או יהודי. על שוקולד לא יכולתי לוותר…

ההתעקשות של עולים מחבר העמים לשעבר להכיר בחג זה כחג לאומי של יהודי רוסיה,

והשוואתו למימונה- המרוקאית, או חג הסיגד האתיופי- הינה השוואה שלא במקומה.

חגי אמונה יהודיים שהתפתחו בתפוצות, אינם אלא עוד נדבך בקשר של העם לאמונה. לירושלים.

ואילו הקשר האמיץ כל כך לנוביי גוד מראה אולי כי לנין, סטאלין וחבריהם עשו עבודה מצויינת.

והקשר לתרבות נשאר הרבה מעבר לנוסטלגיה.

בכל אופן אאחל לסיום,

חיבור אמיתי ל-

כאן.

לעם.

ליהדות

ולארץ ישראל.

5 תגובות

  1. ב"ה
    וואו.
    את מביאה את שני הניגודים הכל כך פועמים – זכרונות אמיתים ואתנטים, מול ההשקפה של י'הדות בלי להתבלבל.
    זה כל כך חשוב!
    הזכרונות שלך מתוקים, מעלים טעם וניחוח ממקום שלא הכרתי כלל למשהו מאד חי ומחובר.
    את מסבירה, וזה נוגע בלב.
    אמן והלוואי שברכתך תתגשם. בגאולה שלמה בע"ה במהרה בימינו אמן 😊

  2. מקסים!
    הייתי מפרסמת שנה הבאה היכן שאפשר, כששוב ידרשו ההורים בבתי הספר לחגוג את החג הזה.
    מאמינה שיהיו כמה שיתעוררו מהקפאון הרוסי… ויזדהו עם מה שכתבת

    1. תודה.
      את מוזמנת לפרסם היכן שתמצאי נכון עם קישור לרשומה בבלוג זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי תתענינו גם ב...

הצטרפו לניוזלטר:

דילוג לתוכן