אמנות בעקבות מוזיקה שנכתבה בעקבות אמנות

שיתוף פעולה מיוחד במינו שהפקתי עם תזמורת הנשים החרדית "זמורה" באירוע שיוצר מִמשק בין עולם הצליל לעולם הציור.

איך הכל התחיל? 

בשנת 1874 כתב המלחין מוסורגסקי את היצירה "תמונות בתערוכה" בהשראת תערוכת ציורים של ידידו האמן-היהודי ויקטור הרטמן שהלך לעולמו.

בדיוק מאה חמישים שנה מאוחר יותר

בשנת 2024 הוזמנו אמניות מהמגזר החרדי ליצור את יצירותיהן בהשראת המוסיקה של מוסורגסקי בזיקה לרוח ימי המלחמה.

הציורים הוצגו בתערוכה באולם המבוא לפני הקונצרט וכן הוקרנו במהלך נגינת היצירה.

הפתעת הערב מבחינתי, לא רק ש- חמש מאות נשים מהמגזר החרדי באו לצרוך תרבות! 

חלקן הגיעו לקונצרט והתערוכה היתה צ'ופר על הדרך..

אלא שהנשים התבוננו ביצירות, קראו בעיון את רציונל היצירות, הצהרות האמן על אף ההצבה המאולצת בשל תנאי המקום, עד כדי כך שלאחר ההפסקה של הקונצרט התקשו מאוד להחזיר את הקהל חזרה לאולם.

נתרשם מהיצירות המוזיקאליות והיצירות החזותיות שיצרו בעקבותיהם-

1. "הגמד" – אסנת לב 

היצירה נוצרה תוך כדי האזנה לקטע המוזיקאלי "הגמד", שמתאפיין בפעימות בקצב מסויים,

ומשרה על האמנית צורך להביע התמודדות של הטוב מול הרע,

התגברות, חיבור לה' ותפילה תמידית.

בקצב הפעימות המוזיקאליות נוצר הציור.

ציורה הפך לאנימציה שהוקרנה במהלך הקונצרט בעת ביצוע קטע מוזיקאלי זה.

2.טירה עתיקה-

טירות עתיקות לא חסרו ברחבי רוסיה ,הרטמן בוודאי הביט ורשם אחת מהם.

האמנית לאה קוטוקוב התייחסה לירושלים כאלגוריה לטירה, ישנה, מוזנחת, שועלים הילכו בה,

רישום אקדמאי בשילוב פיסות חלודה המעידות על אורכה וכאבה של גלות מתמשכת זו, הפכו יצירה זו לאבן שואבת.

במשך כל הערב דגשו נשים רבות את היצירה, התבוננו, קראו והקשיבו להסבריה של לאה.

שילוב הרמוני של צבעים קרים מאוד (= הבבואה של ירושלים) לבין צבעיה החמים של השלכת ופיסות הברזל החלוד, יוצרים עומק, ניגודיות וסיפור נוסף..

חיה קוזלוצקי הביעה את הטירה העתיקה כמבניה ההרוסים של בתי קיבוצי העוטף, עם רמז לתקומה והמשך חיות וחיים למרות הכל..

רישום שחור לבן עם נגיעות צבע זעירות.

3. גני טווילרי –

בעת ביקורו בפריז רשם הרטמן גנים מלכותיים, לונה שעיו רשמה בעבודתה את צלילי הנידנוד של הגן, את הרגעים המפחידים והקלילים כאחד, או כפי שהיא רשמה הם

העלו בה את הקשר אסוציאטיבי מידי לפסוק  מתוך פסוקי הנחמה "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים…ילדים וילדות משחקים ברחובותיה".

4. בידלו –

הלוחם טלי ברוינר, מאשדוד,

בחרה להשוואות את צעדיו האיטיים של הבידלו (סוג בקר הסוחב את עגלתו) לטנק.

"הלוחם", זו יצירה  שצוירה בעצימת עיניים כמעט. צלילי היצירה בקטע שמכונה "בידלו ", קשים להאזנה. בתחילה נשמעת דממה עמוקה, וצריך להתאמץ כדי לשמוע את קול נהמת המקושים המתחזקים, אחרי כמה רגעים, עולה מנגינה כמין סופה רועמת ,מתקרבת, אופפת מכל הכוונים ונדמה שהאדמה רועדת.

פס קול דקיק,  מלווה את הנהמה העמוקה, זו קולה של התפילה המרחפת מעל השטח. והיא זו שמובילה את השיירה אל הנצחון האמיתי. זו נצחונה של הרוח.

היצירה מביעה סיפור של חייל אמיתי.

את השקט מול הזריחה, את ההמתנה המפחידה בצל הדחפורים, את הנס ששמר על שלמות התפילין תחת מכבש הדחפור הצהל"י, את תפילת ההודיה של הלוחם בעקבות הנס הפרטי שלו.

את נצחון הרוח על הרוע. את נס קיומינו.

בימים אלו טלי ברוינר מאתרת חייל זה (בינתיים ללא שם פרטי אפילו) על מנת להעניק לו את עבודתה במתנה.

מחול האפרוחים, סקיצה מאת ויקטור הרטמן, 1870 לערך.

5. אפרוחים בקליפתם,

האם יש מקום להשוואה?

 יצירתו המקורית של ויקטור הרטמן, נראית יותר לסקיצה לתפירת תלבושות לתאטרון.

ואילו שושי מילר מבני ברק יצירה בסגנון  הסוריואליסטי-נאיבי מתארת מילר את ניגודי הצלילים, הגבלה מול שחרור, 

" את האפרוחים של הרטמן שכבר גדלו מאז, הבעתי בתור יונים לבנות כסמל לחופש שלום ושלווה,

 במעין ריקוד פורצות החוצה משברי הקליפה בקצב המנגינה.

 הסרט הצהוב שמסמל הזדהות עם השבויים, 

מבט היונים לכיוון עלה זית שמבצבץ מאחד השברים ומסמל את סיום הגלות ויציאה לחופשי.

ביצירתי אני מחברת את אהבתי לאמנות עם התפילה לשחרור השבויים והתקווה לגאולה השלימה בקרוב."

_ 

חלק ב' של התערוכה בפוסט שני בנושא- מוזמנים להגיב

בשורות טובות, 

מרים ליפשיץ,